Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > מסעדות חדשות> מקסיקנה ירמיהו תל אביב

חדש: מקסיקנה בירמיהו


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"סלט הפינייה, שכלל מכל טוב, החל מחסה ועלים אחרים, דרך אננס (!), קולורבי, עגבניות שרי, בצל סגול ופקאנים מסוכרים..." לא מעט מקסיקניות יש בתל אביב, אך מקסיקנית אותנטית יש רק אחת - מקסיקנה, או בעצם שתיים, לאחרונה השיקו סניף נוסף בירמיהו. גיל ח' עמית יצא לאכול נאצ'ו וטאקוס אמיתיים. מי מצטרף?

אחחח... מקסיקו, מקסיקו... הצבעוניות, הריחות, הטעמים... וזה רק מלדבר על האוכל. נדיר למצוא מסעדה מקסיקנית טובה באמת. כשהסתובבתי קצת בארצות הברית נכנסתי ללא מעט מסעדות מקסיקניות, אבל רק אחת, אי שם בחור לא מוכר בקצה אזור מסחר נטוש למחצה במיאמי, הצליחה להעביר את החוויה של אוכל מקסיקני אמיתי. גם בישראל פזורות לא מעט מסעדות מקסיקניות או כאלה שמתיימרות להיות מקסיקניות, אבל רובן נותנות מנות "מתורגמות" שמתחזות למקור, כלומר נותנות לו פרשנות מקומית הפוגמת בטעם האמיתי.

מקסיקנה היא מוסד ותיק בארץ, ולמרבה מזלם של תושבי תל אביב, כבר עשר שנים שהיא מגישה את האוכל המקסיקני הכי אותנטי וטעים שתמצאו. ממש עכשיו נפתח סניף חדש שלה, הפעם ברחוב ירמיהו, לא רחוק מהסניף המקורי ברחוב בוגרשוב. למה מקסיקנה מיוחדת כל כך? קודם כל בגלל המרכיבים. בניגוד למסעדות אחרות, מקסיקניות ולא מקסיקניות, הכל מיוצר שם, במקום, מחומרי גלם טריים ומקוריים.

אל תחשבו בכלל להשוות את הטאקו, הבוריטו או הקסדייה שאתם מכירים למה שתמצאו שם. מיד כשנכנסים לסניף החדש בירמיהו מכה מקסיקו את כל החושים. זה מתחיל במוזיקה שמושמעת שם בווליום נעים ולא חודרני מדי, ממשיך בשולחנות המכוסים מפות צבעוניות ובכיסאות הצבעוניים, במרגריטה החמצמצה-מתוקה שעושה נעים בכל הגוף, ואז מגיע האוכל...

מתחילים בהתחלה


התחלנו במנה קלאסית. נאצ'וס עם גווקמולה. הנאצ'וס פריכים ונהדרים, ועל הגווקמולה אין מה לומר מלבד שטעמו הוא כטעם הגווקמולה של אימא שלי, אם הייתה מקסיקנית ויודעת להכין גווקמולה. גבינת הקסו פרסקו המלוחה שפוזרה ממעל נתנה טעם מודגש אך לא משתלט, הסלסה הייתה חריפה במידה, והחוויה כולה גרמה לכך שגם אחרי שהסתיימו הנאצ'וס, המשכנו לטרוף את הגווקמולה עם הכפות.

יחד עם הגווקמולה הגיע סלט הפינייה, שכלל מכל טוב, החל מחסה ועלים אחרים, דרך אננס (!), קולורבי, עגבניות שרי, בצל סגול ופקאנים מסוכרים, כל זה עם עוד מהאבוקדו הכל כך טוב, ועם רוטב ויניגרט תפוזים. מושלם. כדי להדגיש את המושלמות פוזרה ממעל מנה נדיבה של רצועות נאצ'ו פריכות, סטייל קרוטונים מקסיקניים.

מושלם מושלם, אבל הראשונות רק פתחו לנו את התיאבון והגיע הזמן לעבור לעיקריות.

אל פויו לוקו והפרה המשגעת


אני חובב בקר. אי לכך ובהתאם לזאת בחרתי בטאקוס ברבקואה. לשולחן הגיעו שלוש טורטיות קטנות שעליהן מנה נדיבה של בקר. הבקר הזה בושל בישול איטי ופוזר על הטורטייה ברצועות דקות, מה שנתן אפקט מושלם של טעם. לכל אלו התלוותה קערת פריחולס, אותה שעועית חומה ונהדרת שתמיד הולכת טוב עם הבקר. פיזרתי קצת סלסה מעל, קיפלתי ואכלתי... תענוג שקשה לתאר.

שותפתי הזמינה את הפחיטה פויו. מנה נדיבה של רצועות עוף מתובלות במרינדה שביניהן פיסות פלפל ובצל. אפילו אני שלא חובב עוף, טעמתי ונהנתי מהבשר הרך ומלא הטעם. אלו הוגשו כשלצידן טורטיות, לגלגול עצמי, ומנה גדולה של אורז ליים מעוטר עלים ירוקים ופיקנטי. אודה שאת רוב האורז אכלתי אני.

מתוק שבא לבכות. מהנאה.


עכשיו הגיע שלב הקינוחים. שותפתי לארוחה מתפארת בהכנת צ'ורוס, אבל כשטעמה את המנה שקיבלנו החליטה שצריך להפריע לשף במטרה להגיד לו שאלו הצ'ורוס הטובים ביותר שאכלה מימיה. לא נותר לי אלא להנהן כשאני דוחף לפי עוד עוגיה, ברוטב שוקולד או ריבת חלב, מה שבא ליד באותו רגע. יחד איתם הגיע הפלאן, אותו קרם קרמל מתוק מתוק וטעים טעים. טעמתי ואמרתי לעצמי שזה עלול לגרום לסוכרת. אחרי רגע של היסוס נזכרתי שהרפואה המודרנית המציאה כבר את האינסולין, וחפרתי פנימה.

מקסיקנה בבוגרשוב היא מוסד ידוע וותיק. אם אתם חושבים שלאור זאת מיותר היה לפתוח סניף קרוב כל כך, נסו בכל זאת. האווירה האינטימית והמיקום השקט הופכים את הישיבה במקסיקנה ירמיהו לחוויה אחרת לגמרי. כשלכל זה מתלווה האוכל הכל כך טוב של המקום, זה הימור בטוח.