המעשנה מושב ינוב

"הטוב לא הפסיק להגיע ולהפתיע באיכות ובצורת ההגשה כך שהמשכנו עם נתחי אסאדו שבילו עשר שעות במעשנה, מלווים בבטטה, סלק ובצל, וכן ניחשתם נכון – מעושנים וצלויים כהלכתם..." חגית גרוס מגיעה למעשנה במושב ינוב שבשרון ומגלה את המקום בו בשר ואנשים באמת נפגשים בלי שום מתווכים ושחקני חיזוק

ערב אביבי קריר אחד אנחנו הופכים לקרניבורים. משהו בקור הסביבתי הזה גורם לך לרצות להתחמם לא רק מבחוץ אלא גם מבפנים. השמועה אומרת שבלב השרון מסתתרת מסעדה מיוחדת שכל מי שבאמת חפץ בבשר איכותי ומשובח, חייב להגיע אליה, אז החלטנו לבדוק בעצמנו - הכצעקתה?

המעשנה, תקעה יתד במושב ינוב, כחמישה ק"מ מכביש 6 (ירידה במחלף נתניה). בקלות אפשר לפספס את הפנייה אליה, ולמי שאינו תושב המקום זה נראה כמו עוד בית במושב עם חצר. הדבר היחיד שסימן לנו שאכן הגענו ליעד היה שלט מאיר עיניים ומגרש חנייה רחב ידיים.

המעשנה הוקמה על ידי השף, זיו רודר, שטס לארה"ב לעבוד במטבחים מובילים וגילה שם את תורת העישון והחליט לבצע איתה "עלייה" ארצה. בעשר אצבעותיו, ובעזרת אביו, בנה זיו שתי מעשנות, האחת קבועה במסעדה והשניה ניידת לאירועים. המעשנה היא בית עישון שבו הבשרים מקבלים טעמים מופלאים בעלי ניחוחות שורשיים-אדמתיים המעוררים את כל החושים. ומכאן, מתחילה החוויה המיוחדת והמרתקת שלנו, כזו ששונה לגמרי מכל המוכר והידוע.

קר בחוץ חם בלב

מלצרית חיננית קיבלה את פנינו. צעדנו בעקבותיה אל עבר השולחן שחיכה לנו, שולחן מרכזי שממנו ניתן לראות את כל הדברים החשובים באמת: את השלט - "ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש" פסוק תנ"כי שלא הכרנו עד אז (למי שממש מתעקש בראשית, ט"ו 17). מתחת לשלט היא ניצבה רבת הוד ופאר, המעשנה. מעין ארון ברזל מאסיבי אך צנוע למראה כשמידי פעם (פעמיים ליתר דיוק) נפתח מולנו והצלחנו להבחין בנתחי בשר ענקיים תלויים בתוכו טובלים בארומה מתקתקה שהגיעה אלינו מאוחר יותר לצלחת.

המעשנה מבקשת ממך להתמסר אליה לחלוטין, מבקשת שתסמוך על הצוות המקצועי והשף בראשו ותזרום איתו, תסמוך על הבחירות שלו וההבנה שהוא המארח ויודע מה טוב. ככל שתשחרר ותסמוך, כך ההנאה רבה יותר.

המעשנה עושה שלום בית

במעשנה ישנם מספר מסלולי אכילה והתשלום ידוע מראש: משתה אבירים - ארוחה הכוללת שישה סוגי בשרים בליווי יין איכותי או צ'ייסרים של ערק, ארוחת קרניבורים - הזמנת נתח פרטי שלם לקבוצה, הסעודה החמישית - ארוחה המורכבת מחמישה סוגי נתחים לצד תוספות מן המדורה, הסעודה השביעית (הבחירה שלנו להערב) כוללת את כל מה שבחמישית בתוספת של עוד שני נתחים ויין בוטיק או בירה. הסדר של המנות בתוך הארוחה לא חשוב, גם הנתחים לא יהיו ידועים מראש עד אשר יגיעו לצלחת, והסיבה לכך היא שהמעשנה היא אומנות, וצריך לדעת את הזמן הנכון להוציא ממנה את הבשר, ואם משהו עדיין לא מוכן, אז הוא לא יגיע אליכם לצלחת.

הארוחה התחילה עם נשנושים קלים: חמוצים תוצרת בית שכללו לפת, גזר וכרוב אדום. הרגשנו קצת מטופשים כשרבנו על הגזר האחרון גם כי הבשר עוד לא הגיע וגם כי המלצרית מיהרה להניח צלוחית חדשה מיד כשהבחינה במשבר. ליד החמוצים חיכו בסבלנות לבשר סלט חסה ורוטב צ'ימיצו'רי עם הרבה חרדל.

החגיגה האמיתית שלשמה התכנסנו הערב - מתחילה. ראשונה הגיעה מנת נתח חזה הודו פרוס שעבר עישון של חמש-שש שעות במעשנה. את המנה הניחה המלצרית על רשת גריל אישית שהוכנה מבעוד מועד, מה שהבטיח שהנתחים ימשיכו להיצלות בלייב למידת העשייה הרצויה וישארו חמים. פרוסות החזה היו כל כך בשרניות וטעם העישון החדיר בהם הבזקי מוטיבציה - כך שהם היו פשוט מעולים. התאפקנו מלטרוף את כולם הרי אלו רק הנתחים הראשונים מתוך שבעה שעוד נפגוש בהמשך.

הסינטה הייתה הנתח השני. היא לוותה ברוב הדר ופאר בתפוח אדמה "מהמדורה" ושניהם נעלמו במהירות הבזק מהצלחת והותירו אותנו משתאים, המומים ומצפים לבאות. לשולחן הוגשו שני סירי חרס קטנים מלאים בנזיד בוקרים ארומטי ועשיר. נזיד עם אורז שעועית ונתחי בקר מעושן, אלא מה? הנזיד היה פשוט מעולה וכל המרכיבים השתלבו יחד בהרמוניה מושלמת. הפוגה קלה, כמה לגימות ערק שהיו חלק מהארוחה, וחוזרים למשימה.

הטוב לא הפסיק להגיע ולהפתיע באיכות ובצורת ההגשה כך שהמשכנו עם נתחי אסאדו "שבילו" עשר שעות במעשנה, מלווים בבטטה, סלק ובצל, וכן ניחשתם נכון – מעושנים וצלויים כהלכתם. עוד אנו מתמוגגים מהאסאדו וכבר זכינו לפגוש את מניפת חזה האווז ברוטב יין אדום ותותי עץ שכמעט שברו אותנו והכריעו אותנו סופית. חזה האווז היה משובח, עשוי במדויק וענוג בטעמו. אישי העיקש לא יישבר מכמה נתחים מעולים וסימן למלצרית להמשיך ולאתגר אותנו בעוד טעמים מופלאים. אז לסיום הגיע נתח קצבים עסיסי ומופלא שהיווה אקורד סיום מפואר לארוחה צנועה, פשוטה אבל הכי טעימה שהייתה לנו עד היום.

קינוח מעושן - יש דבר כזה?

את הקינוח כבר אין להם מה לעשן... צחקקתי לעבר בן זוגי וציפינו לעוד סורבה-סופלה-בוואריה המוגשים על פי רוב במסעדות בשר המבקשות "לסיים את הארוחה ברגוע". אבל במעשנה ששמה לעצמה מטרה, ללכת עם האוכל המעושן עד הסוף, הפתיעו עם הדבר היפה ביותר שראינו - בננה מעושנת ברוטב שוקולד מריר וכדור גלידת וניל מענגת חושים. כדי שלא נתבלבל לוותה הבננה האלוהית בסורבה קוקוס ואמרטו שלא היו דומים לשום דבר שביקר את קיבתנו עד היום.

האמת לא רצינו ללכת. רצינו להישאר עוד ועוד. כשיצאנו לעשן סיגריה, באופן מפתיעה זוהי מסעדה ללא עישון, רק עישון הבשר מותר בה, שוחחנו קצת עם זיו השף והבעלים של המקום, שסיפר שהחליט להתמקם דווקא במושב בשרון ולחכות ללקוחות שיגיעו אליו. אז לחכות הוא לא מחכה. ובצדק. המסעדה הייתה מלאה בערב אמצע שבוע והשולחן שפינינו נתפס מיד.

בלילה חלמתי על קורס גמילה מבשר מעושן והתעוררתי בבהלה. זהירות, לא לבעלי חיך חלש!