אתניקה הרצליה

"מנת צלעות טלה שופעות טעם ו"בשרניות" מאוד, על תבשיל קטן של גרגרי חומוס ועגבניות ולצידן שיפוד ירקות צלויים..." שפרה צח חוזרת לאתניקה הכשרה בהרצליה פיתוח, ומגלה שהתפריט פרץ למחוזות חדשים, שהיצע האלכוהול התרחב, שחדר פרטי לאירועים הושק, שיש שירות משלוחים חדש, והכל עטוף בניחוחות ועיצוב אתני-אוריינטלי, מה שמבטיח חוויה מלאת ברגעים של אושר

ביקור חוזר במסעדה שאהבת פעם הוא סוג של הימור: לפעמים מתחלף השף, לפעמים משתנה הקונספט, לפעמים גם וגם, ולכי תדעי אם התוצאה תהיה לטעמך. במקרה של אתניקה, ייאמר מיד, תהליך ההתחדשות שעברה רק הגביר את חיבתנו אליה.

הקונספט מעורר התיאבון של מטבח ישראלי-אתני התרחב למחוזות נוספים, אגף הבשרים השתדרג לבשרים איכותיים מרמת הגולן המיושנים במקום, תפריט היינות הורחב בדגש על יינות בוטיק ישראליים, והתפריט כולו עבר מתיחה ושדרוג. חידושים נוספים כוללים עסקיות צהריים מגוונות שמאכילות מדי יום כ-200 איש מעובדי המשרדים בסביבה, שרות משלוחים, והפיכת המרפסת הקדמית לחדר פרטי לאירועים. מצד שני, האווירה החמימה והעיצוב האוריינטלי המיוחד של אתניקה, נשארו כמו שהיו, ויחד עם התפריט הכשר הם יוצרים מקום שמתאים לקהל סועדים רחב שנהנה לשבת כאן בניחותא, אם ל"ניגוב" קטן ואם לארוחה מלאה.

מסלטים עד ארוחה מלאה, לשוחרי בשר ודגים וגם לטבעונים

ובעצם, למה או-או? אם כבר באנו לבדוק מה נשתנה, אז עד הסוף: גם פלטת סלטים, גם שתיים מהראשונות שנחשבות מנות דגל, גם עיקרית אחת של דגים וגם אחת מהבשרים. אחרת איך נדע? הסלטים, בהרכב משתנה, מגיעים בקערות חרסינה לבנות נדיבות במימדיהן, יחד עם לחם חמים שנאפה במקום. ביום ביקורנו היו שם חומוס משובח, סלט בטטות מתקתק-פיקנטי, סלט לבבות ארטישוק חמצמץ וטעים, סלט תורכי ומטבוחה עוקצנית, ובראש כולם – סלט טאבולה נהדר, עם המון עשבי תיבול, שקדים וחמוציות, ו"לבנה" טבעונית על בסיס סויה, מפתיעה בטעמה העדין.

ואפרופו טבעונים, התרשמנו מהתפריט שלמרות ההתמחות במאכלי גריל ודגים, גם הם לא מקופחים כאן. ההיצע לטבעונים כולל קוסקוס ירקות עשוי בשיטה האידוי המסורתית, המבורגר פטריות, שניצל ושווארמה מסייטן, מוקפץ תאילנדי טבעוני ועוד.

ראשונות עם בשר

אבל אנחנו, שהסלטים פתחו לנו את התיאבון, צוללים בהנאה אל שתי הראשונות שלנו, על בסיס של בשר טחון: האחת היא סיגרים מרוקאיים פריכים-מתפצפצים, נטולי שמנוניות באופן מפתיע, ממולאים בתערובת של בשר בקר וטלה עם קצת כבד עוף ומוגשים על מצע טחינה-חצילים שמדגיש את טעמם. השניה היא הלחמעג'ון, מעין פיצה בשרית שעליה תערובת ניחוחית של בשר טחון עם שפע תבלינים. אנחנו בוצעים משולש מהלחמעג'ון, טובלים סיגר בטחינה, מנשנשים את מה שנשאר מהסלטים (רה-פיל מהטאבולה בבקשה!) ואומרים זה לזו: טוב, טוב מאוד.

עיקריות שעושות שמח

העיקריות שלנו ממשיכות את אותו קו משמח שמאפיין את כל המנות שדגמנו עד כה: חומרי גלם איכותיים, גודל נדיב, הכנה מוקפדת ויד מדוייקת על התבלינים. את אגף התבשילים מייצג דג מרוקאי, והוא הכי בית-אמא שיכול להיות, אם התמזל מזלכם לגדול בבית שבו מגישים דג כזה. אל השולחן מגיע סיר קטן מלא ברוטב עגבניות-פלפלים עשיר וסמיך, בתוכו נתחי דג בס עסיסיים ולצידו חלה אישית קלועה. נימוסי השולחן שלנו עומדים במבחן קשה, אבל הטעם מכריע. אי אפשר שלא לטבול שוב ושוב את החלה בסיר ולנגב את הרוטב הטעים. וזה עוד המבחן הקל, כי בינתיים מגיעה לשולחן גם מלכת הבשרים – מנת צלעות טלה שופעות טעם ו"בשרניות" מאוד, על תבשיל קטן של גרגרי חומוס ועגבניות ולצידן שיפוד ירקות צלויים. שיקום מי שיכול לאכול צלעות עם סכין ומזלג, בלי להשאיר חצי מנה בצלחת. "צלעות אוכלים בידיים" משחרר אותי אחד הבעלים מההתלבטות, כך שאני מרשה לעצמי לכרסם אותן בהנאה עד העצם, שם נמצא, כידוע, הבשר הטעים ביותר.

עד לפעם הבאה

אחרי כל החגיגה הזאת אנחנו מחליטים להסתפק בקינוח אחד, אבל למרבה המזל מסתבר שזה אחד שהוא שניים: גירסה מתוקה של הסיגר הזכור לטוב מהמערכה הראשונה, הפעם ממולא שקדים וספוג בסירופ סוכר, ולצידו מקפא מלבי בטעם מעודן של מי ורדים. התוצאה היא שילוב מוצלח של חם-פריך עם קר וקרמי, שמשאיר אותנו עם טעם טוב עד לפעם הבאה.