אורטוריו זכרון יעקב

"נתח אנטרקוט בשרני ועסיסי לצד קוביות תפוחי אדמה צהבהבים, מתקתקים ופריכים שנדמו לי לרגע כאילו היו כמו להקת מעודדות לנתח שהיה סופר מפנק..." חגית גרוס נפעמת מהעיצוב המושקע, מהנוף המרהיב ומתפריט הצהריים המפנק של אורטוריו, מסעדה ים תיכונית כשרה במלון היוקרה אלמא שבזכרון יעקב

אורטוריו שוכנת בקצהו הדרומי של רכס הכרמל על הגבעות של המושבה הקסומה זכרון יעקב. בעבר המקום שימש כבית הארחה של קופת חולים וכיום חולש על השטח מבנה מפואר. מבנה? מדובר בעצם בקומפלקס מודולרי רחב ידיים ויחידי מסוגו בארץ, המאגד בתוכו את מלון היוקרה - אלמא, ספא מתקדם ומסעדת גורמה כשרה - אורטוריו. הנוסע בכביש החוף לא יבחין בהבדל ועדיין יראה את אותן קוביות בטון מסודרות במדורג על צלע ההר אך במבט מקרוב הדברים נראים אחרת לגמרי.

מבנה מודרני שטוח מקדם את פנינו. חניון מסודר עם שומר ששואל "לאן?" ואנחנו עונות בגאווה "אורטוריו" כאילו אנחנו שייכות לכת סודית שצריך הזמנה מיוחדת על מנת להתקבל אליה. לא באמת. חונות בחניון תת קרקעי ועושות פעמינו אל המסעדה הנמצאת בתוך הקומפלקס אדיר המימדים של מלון. האמת, נשמע כמו מקום אידאלי לחברות ילדות, נטולות ילדים, המחפשות מקום יפה ומפנק לסעוד את ליבן ולהעביר על הדרך שיחת נשים של פעם בחצי שנה.

נכנסות למלון אלמא. עולות לקומה העליונה בגרם מדרגות שמזכיר אולם אופרה מפואר. מגיעות להיכל המעוצב בשלל פרטים שלא היו מביישים דירת פאר בסנטרל פארק במנהטן: מדפי ספרים, אח (חשמלית) שמחממת, כיסאות עץ לצד ספות כהות, רצפת שיש דומיננטית מראה, ריהוט קלאסי עם נגיעות מודרניות ובכלל המקום מציג שילוב של חדש המכבד את הישן שעליו הוא נבנה. האווירה מאוד מוקפדת ואנחנו מחכות להוראות. יושבות ליד המרפסת הסגורה (לרגל החורף) אך עדיין מצליחות להתרשם מהנוף המרהיב של רצועת החוף.

עסקית צהריים – לא מה שחשבתם

הגענו לעסקית צהריים וזה הולך ככה: בופה של מנות ראשונות, מלאות צבע ורעננות לצד עיקריות בעלות נוכחות. הראשונות לוקחות אותנו למסע "מן הטבע": סלטים טריים, קונפי שום אפוי בתנור, אנטיפסטי הכולל קישואים שרופים בתנור (לא באמת... זה רק ביטוי לקישואים צלויים וטעימים עם גוון שרוף בשביל הטעם) ובטטה אחת אלוהית שמרגע שלקחתי אותה לצלחת התקשיתי להיפרד ממנה. נאלצתי לקום שוב ושוב כדי להביא עוד פיסה ממנה. את ההצגה גנב החציל הקלוי בטחינה שהפך למוכר במחוזותינו אך באורטוריו הוא קיבל משמעות עמוקה יותר - מלא בטעם מודגש והטחינה שליוותה אותו הייתה קרמית במידה שהשתלבה נהדר עם בשר החציל המוצק והנטול גרעינים לחלוטין.

לצד כל אלה דגמנו גם סלט טאבולה פריקי ורימונים שהיה טרי ושילב טעמים מקוריים עם חומרי גלם מקומיים ומוכרים, וחסה פריכה בויניגרט וחרדל שלא נחתכה אלא הונחה בשלמותה על עליה המופרדים. ואם חשקה נפשכם באגוזים ובוטנים גם אלה היו בין סלטי הבופה, קלויים ומנחים as is רק בואו וקחו. לאחר רי-פיל של כמה ראשונות חששנו שלא יישאר מקום לעיקריות, אז אילצנו את עצמנו להפסיק את ההנאה הנוכחית כדי להתקדם שלב בארוחת הבנות-חברות-אמהות שלנו.

עיקריות לתפארת (זכרון יעקב ו-) מדינת ישראל

אורטוריו, הנושאת שם לא ישראלי, טומנת בחובה דווקא את תמצית החוויה הישראלית: טעמים ים תיכוניים כשרים תוך הקפדה על שימוש בחומרי גלם מקומיים בשילוב סגנון בישול הנאמן לפשטות הישראלית, כזה שאינו סובל מתחכום יתר. כך בדיוק הייתה מנת הפילה בס סלע שהוגש על מצע של קרם שעועית אלוהי. לכאורה זו נראית מנה פשוטה – הדג הטרי צלוי היטב מנוח על עיגול קרם שנראה בהתחלה כמו פירה תפוחי אדמה מוכר וטוב. אבל כשטועמים את המצע נשענים אחורה בעונג רב מבקשים להכיל את החוויה החושית ונזכרים שהמלצרית אמרה משהו עם קרם שעועית. גם מנת האנטרקוט של חברתי הייתה נטולת גינונים מיותרים והכילה נתח אנטרקוט בשרני ועסיסי לצד קוביות תפוחי אדמה צהבהבים, מתקתקים ופריכים שנדמו לי לרגע כאילו היו כמו להקת מעודדות לנתח שהיה סופר מפנק. הנתח היה עשוי במידת צלייה מדויקת, מדיום אם אתם מתעקשים לדעת, והוגש לוהט והטעם, עונג מושלם.

לקינוח – חוזרים לבופה

זוכרים את הבופה של הראשונות, זה שהציג בכבוד מנות שלא רצינו להפסיק לנשנש מהן, חוזר אלינו כאן בשלב הקינוחים. המתוקים של אורטוריו מוגשים בצנצנות קטנות ובכוסיות המזמינות לקחת מהן עוד ועוד. אם היה נעים היינו פשוט גוררות שני כיסאות ומתיישבות מול כל המתוק הזה, אבל באי המקום: אנשי עסקים, עורכי דין וסתם אנשים מכובדים ששוהים במלון הזכירו לנו שאנו נמצאות במקום יוקרתי המכבד את עצמו ולא יסבול התנהגות גרגרנית של שתי נשים כמונו. הסתפקנו בקרם קוקוס על מצע עוגיית שוקולד שהיה חלומי ומפתה במיוחד ומקרונים בצבעי פסטל שהיו עשויים בצורה מדויקת ומופלאה. היו גם עוגות ושאר מטעמים אבל אחרי כמה כוסיות של קרם קוקוס כבר היה פחות נעים ופחות מוצדק לגשת שוב לבופה אז עצרנו.

כל החוויה הזו עשתה חשק לחזור שוב אולי לארוחת ערב או לארוחת הבוקר הנפלאה שכולם ממליצים עליה? אולי לערבי היין או לערבי קונספט אחרים הנערכים במסעדה מידי חודש? יש על מה לדבר!