מומה קריית ענבים

"הפסטה הייתה טעימה מאוד, עשויה אל-דנטה עם טעמים חורפיים עשירים ומעט מתקתקים של ערמונים, אפונה ירוקה, שלל פטריות טריות ורעננות ברוטב ציר..." הקסם של מומה שבקריית ענבים מתחיל מתוך מבנה הרפת ההיסטורי, ממשיך עם סיפור משפחתי מיוחס ומגיע לשיא עם מטבח אזורי אקלקטי. יונתן שטרנברג קפץ לביקור בלתי נשכח

בשקט בשקט מתבססת לה מסעדת מומה כאחת מאופציות הבילוי והקולינריה הטובות שיש להרי ירושלים להציע. המסעדה נפתחה לפני כשנה וחצי בקיבוץ קריית ענבים, מרחק שתי דקות נסיעה ממחלף אבו גוש ושוכנת במבנה הרפת ההיסטורי של הקיבוץ. המבנה רחב ומרשים ואני בטוח שלו קירות המקום יכלו לדבר, היינו שומעים סיפורים מרתקים מתקופת החלוצים של שנות ה-20 וה-30 וסיפורי גבורה משנות ה-40 דרך קום המדינה, בהן שימש הקיבוץ כנקודה אסטרטגית להתארגנות והגנה על הדרך לירושלים. המסעדה נקראת על שם אישה עם היסטוריה מפוארת לא פחות, הגברת לאה אבושדיד שהייתה נשואה לאיתמר בן אב"י, בנו של אליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית. אבושדיד או כפי שכונתה בקרב המשפחה, מומה, היא סבתו של בעלי המקום איתמר חובב שהוא גם אח של איש האוכל והטלוויזיה גיל חובב. עד כאן לשיעור ההיסטוריה ואילן היוחסין.

מרגע שנכנסים בשערי המבנה מיד מתרשמים שמדובר במקום מושקע עם המון הקפדה ומחשבה על כל הפרטים, תוך שמירה על המאפיינים הייחודים של המבנה. תאורה עמומה אך חמימה, שוקת ששומרה והוסבה, בר עץ רחב במרכז החלל, ריהוט עץ שחודש, מגוון אופציות וסגנונות ישיבה, כולל מעין סלון-לאונג' עם ספה וכורסאות עור וציור של מומה המשקיפה מן הקיר. כל אלה נותנים למקום המון אופי שבדרך כלל לוקח שנים לבנות, אך במומה יש תחושה שזה בא בטבעיות. על עיצוב הפנים והסטיילינג של המקום אחראי תום חובב, בנו של איתמר, ומרבית הפריטים הוכנו בעבודת יד עצמאית בהשראת השילוב של האווירה מהבית של המשפחה, הנוסטלגיה שמאחורי הסיפור של מומה, מבנה הרפת והפסטורליות של האזור.

מומה מנוהלת במתכונת משפחתית על ידי בני משפחת חובב: איתמר, טלי אשתו, והבנות דנה ורוני. המטבח במומה מגוון ומגדיר עצמו כ"מטבח אזורי" עם תפריט שאכן שואב השראה מהאזור בתוספת מנות פסטה, דגים ובשר בעלות מאפיינים אירופאים-קלאסיים עם טוויסט של מומה. פתחנו עם אטייף תרד וגבינה, קובנה של מומה וברוסקטה-אוריינטלית. אני מוכן לאכול קובנה בכל שעה וזו של מומה שהוגשה עם תוספות מתבקשות של ביצה חומה, עגבניה מגוררת, סחוג ושמנת הייתה מעולה. חשבתי לקחת אחת הביתה ולהכניס לתנור לחימום קל בשבת בבוקר אך בסוף הערב, המלצרית בישרה שלא נשארו עוד קובנות. האטייף, מנה קלאסית מהמטבח הערבי אותה אני מכיר בגרסה המתוקה במילוי גבינה או אגוזים קיבלה כאן טוויסט של תרד שהיווה אתגר לחך. הברוסקטה הייתה טובה מאוד עם שילוב מרקמים וטעמים מוצלח – בייגלה ירושלמי, קרם חצילים מעושנים, קרפצ'יו בקר, עגבניות צלויות, רוקט ושבבי גבינת פקורינו.

לעיקריות טעמנו את מנת הבויאבס פירות ים ומנת פסטה ראגו אווז. הפסטה הייתה טעימה מאוד, עשויה אל-דנטה עם טעמים חורפיים עשירים ומעט מתקתקים של ערמונים, אפונה ירוקה, שלל פטריות טריות ורעננות ברוטב ציר. אני חייב להודות שהתלבטתי תחילה אם להזמין את הבויאבס שכן זו מנה שרוב המסעדות בארץ נוטות לפספס בה. אך זו של מומה אומנם לא קלאסית אבל הייתה מנה נהדרת. המרק צומצם והפך לקרם עם טעמים עשירים של ים וניחוחות אניסיים עליו הונחו קלאמרי, שרימפס ומולים שבושלו בצורה מדויקת. מנה מקורית וטעימה למדי ואת הרוטב ניגבתי בעזרת שאריות הקובנה ותפוחי אדמה מזן באטר פריכים שהוגשו יחד עם המנה.

הרבה מקום לקינוח לא נשאר אבל בכל זאת הזמנו אספרסו קצר וגם טעמנו את המלבי הביתי. המלבי הוגש במעין קערה-גביע זכוכית עם קרם עשיר ורוטב פירות מתקתק. מנה טעימה ולא מתוקה מדי שהיוותה סיום מוצלח לארוחה טעימה.

כיף להגיע למקום שמציע אוכל טוב מחד אך מאידך שם הרבה דגש על אופי ייחודי ואוירה. אין ספק כי בעלי המקום מצליחים להדגיש ולשתף את המבקרים הן בהיסטוריה המשפחתית העשירה והן בייחודיות של החלל המרשים. יש מגוון ציטוטים ואנשים דיברו על החשיבות בשימור העבר וההיסטוריה כאבני יסוד של העתיד. בעידן בו מסעדות צצות ונסגרות חדשות לבקרים זה כמעט ולא רלוונטי אך כמסעדה שמתעתדת להיות איתנו עוד הרבה שנים, נראה שמשפחת חובב אכן הניחה יסודות איתנים.