Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> טקסס ברביקיו תל אביב
לחם בשר הרצליה

טקסס ברביקיו תל אביב


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"הנתח התקבל בתשואות על-ידי בלוטות הטעם, שנהנו מטעמי העישון המרומזים, ממידת העשייה המושלמת, מהתיבול המדויק ומהבשר הכל כך רך עד שזלג מהעצם...". ליאור פנחסי נהנה מטיול קולינרי למערב הפרוע מבלי להחתים דרכון. טקסס ברביקיו שברמת החייל בתל אביב מציעה מטבח טקסני מסורתי עם מנות בשר שנצלות במעשנת מיוחדת לצד תוספות סוחפות, תה קר וכמובן שפע של אלכוהול

כשאיתי חזר אחרי שנתיים בלוס אנג'לס התחלנו לשפוך חוויות וכהרגלנו מהר מאוד הגענו לאוכל. "תגיד, מסעדת ברביקיו עם מעשנת טובה יש לכם כבר בתל אביב?", והחל לספר כיצד בשובו לארץ השאיר חלק מלבו במסעדת "BLUDSO'S BAR-&-QUE", שזכתה אף בתחרות כברביקיו הכי טוב באמריקה. "אתה תהיה בשוק!", עניתי לו, "רעב?". "נולדתי רעב", השיב לי.

נסענו לרמת החייל לטקסס ברביקיו, אלא מה. לפני שנים, ביקר טל פוגלמן במסעדה המדוברת בלוס אנג'לס והחליט שחובה לפתוח מסעדה כזו בארץ, ואכן פתח לפני שנה יחד עם אביו אריה והמסעדן יוסי עמר את טקסס ברביקיו. הם לא חסכו באף פרט וייבאו מעשנת מרשימה ממיזורי כשגזרי עץ אלון מגיעים ישירות מטקסס.

טקסס ברביקיו מבוססת כולה על טהרת הברביקיו הטקסני המסורתי תוך התאמה לחך הישראלי: יותר בקר ועוף וללא חזיר. אל המעשנת הגדולה מכניסים נתחי בשר שלמים הנצלים בטמפרטורה נמוכה ואחידה בבישול איטי לאורך עד כ-14 שעות (Low & Slow). התוצאה הנפלאה היא בשר רך כחמאה עם טעמים ייחודיים. לטעם הנהדר אחראית גם תערובת התבלינים היבשה (dry rub), שנותנת לבשר לדבר.

מגלים את אמריקה


"יו!, אני מרגיש בבית!", שאג איתי כבר בכניסה. גם העיצוב העצי, החמים והביתי עם הכיסאות הצבעוניים הוא בהשראת המסעדה הלוס-אנג'לסית. הכול משדר פשטות עממית ושמחה. אפילו את המפיות החליפה בכל שולחן מגבת נייר, כי כאן באים להתלכלך ובכיף. התפריט הפשוט והממוקד בשר גרם לנו לחייך. כל הארוחות, מארוחות קבוצתיות ועד ארוחה אישית בלחמנייה, הן במחירים שפויים מאוד ואפילו זולים. במסעדה מוגשים נתחים פחות יקרים ונגישים מאוד, כך שאנשים יכולים לבוא לאכול 300 גרם בשר, לשתות אלכוהול, לאכול קינוח ולצאת בפחות מ-100 ש"ח. תענוג.

באווירת המקום, התבקש שנפתח עם אלכוהול אמריקאי משובח. איתי לקח סמואל אדמס, הבירה האמריקאית האהובה. אני הלכתי על יין אדום זינפנדל קליפורניה, קלאסיקה. האלכוהול נעלם משולחננו במהירות מסחררת, אז המשכנו עם תה קר המוגש בצנצנות בדיל מפתה במיוחד. רק 10 ש"ח ונהנים ממילוי חוזר כל הארוחה. הזמנתי תה על בסיס פירות טריים, מתוק במידה וטעים מאוד מאוד. איתי לקח תה צמחים, טעים, מרענן ופחות מתוק. הפירות ניצח. חובה להזמין!!!

כשהסתכלנו בתפריט, היה לנו ברור שאם כבר לאכול בסטייל אמריקה – אז לאכול הכי בגדול שאפשר, ובהמלצת אלעד, אחראי המשמרת המקסים והמקצועי, בחרנו בארוחת "אכול כפי יכולתך", בסכום שווה ביותר של 139 ש"ח לסועד. בזה אחר זה ובמהירות זרמו לשולחננו מבחר בשרים שהמעשנת עשתה בהם פלאים. אימא שלי תמיד אמרה לי שהסבלנות משתלמת. לפחות בכל מה שנוגע לנתחים שמבלים במעשנת למשך זמן רב, היא צדקה בענק.

חוויית בשר אחרת ונהדרת


התחלנו עם כנפיים ברוטב ברביקיו, שבילו קודם במעשנת ואחר כך נטבלו ברוטב שנתן להן קריספיות כיפית. המנה הסטנדרטית הזו הצליחה לחדש לנו עם טעם מעושן מיוחד. המשכנו עם שני סוגי נקניקיות: נקניקיות עוף וצ'דר מעט חריפות, בטעם מאוד דומיננטי של גבינה, ונקניקיות בקר טובות ועסיסיות, בחריפות קלה מעקצצת שמאוד אהבנו. וזה היה רק הספתח. הכיף האמיתי עוד חיכה לנו.

הפיקניה הייתה נהדרת. העישון לא השתלט על הטעם הטבעי של המנה ועשה לה המון כבוד. נתח שאיתי חיכה לו אישית ולא התאכזב היה הבריסקט – חזה בקר, קלאסיקה מסורתית. הנתח, שהיה רך להפליא כמו חמאה ומצופה בשומן חרוך ופריך, ספג היטב את הטעמים מהמעשנת והתמוסס בפה.

נתחי האנטריקוט שחייכו אלינו מהשולחן תפסו אותי לא מוכן. כאוהב אנטריקוט מושבע, חשבתי שאני יודע על הבשר הזה הכול, אבל גם חברים ותיקים עשויים להפתיע מסתבר. האנטריקוט היה רך מתמיד ומלא במיצים ובטעמים, והשעות הרבות שהוא בילה במעשנת עשו לו רק טוב.

גולת הכותרת מבחינתנו היו השורטריבס (הנתח המוכר גם כאסאדו או שפונדרה). צלעות קצרות עם שכבת שומן עסיסית וקריספית באמצע. הנתח התקבל בתשואות על-ידי בלוטות הטעם, שנהנו מטעמי העישון המרומזים, ממידת העשייה המושלמת, מהתיבול המדויק ומהבשר הכל כך רך עד שזלג מהעצם. לא התפלאנו כשאלעד סיפר לנו שזו אחת המנות האהובות במסעדה, משכנו את החוויה עוד ועוד, לביסים קטנים של הנאה גדולה.

לצד הבשרים היו גם הרטבים המוכנים במקום כשכל רוטב אופייני לאזור אחר בדרום ארה"ב: רוטב הברביקיו הקלאסי המתקתק מטקסס, רוטב ברביקיו חמצמץ-חריף מקרוליינה והשלישי רוטב ברביקיו לבן על בסיס חזרת, מיונז וחליפיניו מאלבמה.

והיו גם תוספות בשפע, שלמרות האזהרה של אלעד שנתמקד בבשר ולא נגזים איתן, לא עמדנו בפיתוי. הן פשוט היו טעימות מדי. תבשיל שעועית שאיתי טרף, בטטה מעושנת בתיבול רוזמרין, צ'יפס, סלט תפו"א, סלט קולסלואו, סלט ירוק וכמובן – מק אנד צ'יז, מקרוני עם גבינה. אמריקה, כבר אמרנו?

בטקסס ברביקיו לקחו מהאמריקאים את מידת הנדיבות: הכול ובגדול. כל המנות והתוספות היו יותר מנדיבות. הפציצו אותנו בבשר עד שאפילו חזירונים כמו שנינו לא יכולנו לסיים.

אם אין לחם - תאכלו עוגות, אבל אם יש לחם - תאכלו בננה ברד פודינג


מפוצצים מפוצצים, אבל שנגיד לא לקינוח? בלי הרבה התלבטויות הלכנו על בננה ברד פודינג. קינוח טקסני ידוע, שמחזק את הייחודיות של המקום מול כל מסעדות הבשר הסטנדרטיות. זהו לחם שהושרה בחלב ובתבלינים ונאפה עד למרקם פודינג. מוגש יחד עם קצפת ביתית, בננות מקורמלות ורוטב קרמל מלוח. פודינג הלחם התמוסס לתוך הפה, טעם הקרמל היה מענג והכול השתלב לקינוח נפלא שאיתי טען נחרצות שאפילו רק בשבילו שווה לחזור למסעדה.

סיימנו שבעים ומרוצים. איתי אמר שהמסעדה עומדת בכבוד בסטנדרטים של המסעדה בלוס אנג'לס ואני שמחתי שאני כבר לא צריך לשמוע עוד את הסיפורים שלו משם ולקנא. טוב, לפחות לגבי האוכל.

לחם בשר הרצליה אירועים חדש