"פלחי עגבניות, קרעי מוצרלה רכה ועלי בזיליקום, במחווה צבעונית לצבעי הדגל האיטלקי, עם תוספת טעם של פלפל חריף, פסטו ולימון..." שפרה צח מתחממת מתפריט החורף המפנק של בית איטלקי שבנווה צדק תל אביב. הכי איטלקי שיש!
אם היו עושים לי חידון העדפות קצר, התוצאה הייתה נראית כך: עונה אהובה – חורף, מטבח אהוב – איטלקי, מקום אהוב בתל-אביב – נווה צדק. כך שהמשימה לדגום את תפריט החורף של "בית איטלקי" שבנווה צדק ישבה עלי כמו מגף איטלקי לרגל. כי מה צריך אדם יותר מאשר לשבת בחלל החמים של המרפסת הסגורה, להשקיף על הרחוב הגשום שבחוץ ולגלות מה יכול לחולל שף מוכשר במטבח הכה-מוכר הזה? אולי רק פרטנר כמו אמיר, מנהל המסעדה, שזרם עם הרעיון שלנו לארוחה שמבוססת בעיקר על מנות ראשונות, כי רק מקריאת התיאור שלהן בתפריט היה ברור שנתקשה לבחור מתוכן. אז הרמנו כוסית של יין 'אנטינורי' סיציליאני, עמוק ובשל, בצענו מהפוקצ'ה החמימה שזה עתה נאפתה, ויצאנו לדרך.
ראשונות ממדרגה ראשונה
במקרה או שלא במקרה, רמת הנועזות של הטעמים הלכה ועלתה ככל שהתקדמנו. התחלנו עם שתי מנות קלאסיות מבוצעות היטב. האחת ארטישוקים צרובים עם גבינת פקורינו עזים פיקנטית ובזיליקום, והשניה, סלט קפרזה שכוחו בפשטותו – פלחי עגבניות, קרעי מוצרלה רכה ועלי בזיליקום, במחווה צבעונית לצבעי הדגל האיטלקי, עם תוספת טעם של פלפל חריף, פסטו ולימון. מכאן עלינו בסולם שילובי הטעמים עם ה'קרודו פפינו' - נתחי לברק נא יחד עם חציל שרוף, עגבניות ומחית בזיליקום, על מצע יוגורט. טעם הקלייה העדין של החציל מחדד את טעמי הדג ומחמיא להם, העגבניות והיוגורט תורמים חמצמצות קלה, והבזיליקום נותן טאצ' נוסף.
ואז הגיעו שני מסעירי החיך שהפילו אותנו סופית. הראשון לא מופיע בתפריט אלא נכלל במיוחדים של היום - סרדינים כבושים בשמן זית, מלח, לימון ושמן בזיליקום. על צלחת זכוכית סודרו פילטים נקיים של סרדינים, בכבישה קצרה ותיבול מינימליסטי, שהותירו אותם מוצקים ובטעם מרוכז של ים, הנאה צרופה לחובבת דגים שכמוני. השני היה מפתיע אפילו יותר, בעיקר נוכח שמו הסתמי – קרפצ'יו קולורובי. ועכשיו 60 שניות על קולורבי. גיליתי אותו לראשונה רק לפני כמה שנים, בסדנת שמן זית של ארז קומרובסקי. עד אז הוא נחשב בעיני לירק הכי משעמם בגינה. לא עוד. כשקומרובסקי שידך פקעות צעירות שזה עתה הוצאו מהאדמה עם שמן זית איכותי, מיץ לימון וקצת מלח גס – התאהבתי בירק החריף-מתוק-פריך הזה. מאז, בכל חורף, כשהוא בשיא טעמו ועסיסיותו, הוא מככב אצלי במטבח. אבל המנה של 'בית איטלקי' הצליחה לשדרג אותו למחוזות אחרים. על הצלחת נחו פרוסות שקפקפות של קולורבי, שנכבשו קצרות בשמן זית, מיץ לימון ותבלינים, והן מעוטרות בשומשום שחור, 'גילוחי' פרמזן ושברי אגוזים, עם רמז של שמן כמהין שהעמיק עוד יותר את טעמי האדמה של המנה כולה.
ניוקי או טורטליני? גם וגם!
בשלב הזה, כשכל ההמלצות של אמיר הוכיחו את עצמן בזו אחר זו, הפקדנו בידיו את בחירת העיקריות, גם כשהוא הנחה אותנו אל אגף הפסטה דווקא, ולא אל הבשר והדגים כמקובל. וטוב שכך, כי בזכות הבחירה הזאת יצא לנו להנות משתי מנות פסטה מעולות, חורפיות באופיין אך לא כבדות מדיי, שלכל אחת מהן "אישיות" משלה: מנה של ניוקי ערמונים שילבה בין ניוקי רכים ונגיסים, ערמונים נימוחים ורוטב שמנת קטיפתי, עם נגיעה מרעננת של קרם פרש. במנת הטורטליני זנב שור היו כיסונים מבצק דקיק, ממולאים בנדיבות בתבשיל זנב שור בבישול ארוך ומלווים ברוטב דמי-גלאס עשיר, יחד עם אפונה ירוקה ובצל מקורמל בסילאן, שהעניקו מתקתקות עדינה.
מסעדה מומלצת – בית איטלקי
הגשם בחוץ פסק בינתיים, וגם השעון סימן שהגיע הזמן לעבור מהבית האיטלקי לבית הפרטי שלנו. את הטירמיסו המפורסם של המקום כבר הספיקו לחסל לפנינו, מסתבר, אבל עוגת גבינה-פסיפלורה וגביע פנה-קוטה עם פירות יער, ועוד שוט גראפה לסיום, היו פיצוי הולם בהחלט.
ועכשיו, לרשימת ההעדפות שפירטתי בהתחלה אני יכולה בשקט להוסיף עוד אחת. מסעדה מומלצת - בית איטלקי.
-
בית איטלקי, נווה צדק בתל אביב
-
להרגיש כמו באיטליה
-
מנות צבעוניות, טעימות ומפתיעות
-
בית איטלקי - לכל שעה של היום