אלפרדו ראשון לציון

"כדורי ריזוטו פריכים, ממולאים בגבינת מוצרלה, שנחו להם בשלווה במגש ארוך עם רוטב עגבניות אדום עז ונקודות של פסטו..." רונן סולומון יצא לבדוק את החדשה של רשת אלפרדו בראשון לציון. בחוץ היה שרב באלפרדו היה לוהט. עושה רושם שלכאן הוא עוד יחזור שוב

באחד מימי הקיץ החמים, החלטנו לשבור את השרב בארוחת ערב מרעננת. החום הכבד העיק, ומיקי זוגתי הציעה שלא ניסע רחוק, בייחוד שקראה על פתיחת סניף חדש של אלפרדו בראשון-לציון, לפני פחות משלושה חודשים. הרשת מונה כיום שלושה סניפים: פתח תקווה, רעננה והחדש בראשון לציון, ובעוד כחודש יצטרף גם סניף בירושלים. כאמור פתיחה של מסעדה חדשה זאת תמיד חגיגה, ועם זה סניף של רשת ותיקה אז בכלל מסיבה, ואם זאת מסעדה כשרה למהדרין אז בכלל יצאנו מורווחים.

כיבינו את המזגן בבית, ומיד הדלקנו את המזגן באוטו. תוך כמה דקות הגענו לאלפרדו החדשה בראשון-לציון, ולשמחתי מיקי דאגה לשריין לנו מקום במסעדה, כך שלא הינו צריכים להירשם ברשימת ההמתנה. מיד כשנכנסו לאלפרדו, ביקשנו לשבת כמה שיותר קרוב למזגן. לרוב זוגתי נגד מזגנים, אולם הפעם השרב שבר גם אותה. ניצלנו את זמן "ההתקררות" בכדי להתרשם מעיצוב המסעדה, וניכר שיש כאן השקעה: מנורות משתחלות מלמעלה, קירות במשחק של עיצובים, מתחם בר גדול במרכז המסעדה וקשתות מעטרות את החדר הפרטי במסעדה.

מיני איטליה

אחרי שהתרשמנו מעיצוב המסעדה, הגיע הזמן להתרשם מהאוכל, הרי לשם כך "עזבנו" את המזגן בבית. זוגתי החליטה ללכת בפתיחה על מנת ארנצ'יני, שהוכנה מכדורי ריזוטו פריכים, ממולאים בגבינת מוצרלה, שנחו להם בשלווה במגש ארוך עם רוטב עגבניות אדום עז ונקודות של פסטו. החלטתי לטעום את המנה של זוגתי, ויכולתי רק לשבח על הבחירה. כדורי הריזוטו היו זהובים ופריכים שנמסו בפה בכל ביס. השילוב של רוטב העגבניות עם נגיעות הפסטו, אפילו שדרגו את המנה.

אני החלטתי ללכת כפתיחה על סיגר פורמג'יו. קיבלנו תוך כמה דקות סיגרים ממולאים בגבינה, חצילים וזיתים שחורים. הסיגרים היו קראנצ'ים שהתפצפצו בפה, ובכל נגיסה המחישה עד כמה המילוי במרקם הנכון עם טעם פשוט מושלם. חגיגה של ממש.

עודנו מתענגים על מנות הפתיחה, הגיעה חבורת נשים שעלתה לקומה העליונה של המסעדה לאירוע בחדר הסגור. ראינו שגם בשולחנות האחרים ישבו הרבה קבוצות של חברים, ואני הערכתי שמדובר במורים שמנצלים את חופשת הקיץ, בכדי לאגור כוחות לקראת פתיחת שנת הלימודים.

טעמים שלא נגמרים

יכולנו להמשיך להרהר אם מדובר במורים או לא, אבל החלטנו להמשיך למנות העיקריות. מיקי זוגתי החליטה ללכת על מנה איטלקית קלילה, ובחרה בניוקי סלק ממולא בגבינות צאן, שמעל נחים להם בשלווה שברי בוטנים ופיסטוקים. אתם כבר מכירים אותי ויודעים שאני לא מסוגל לאכול רק ממה שאצלי בצלחת, אז טעמתי כמובן מהמנה שלה. הניוקי הוכן בדיוק במידה, והיה רך ונימוח בפה. השילוב של רוטב חמאה ופרמזן, עם עשבי תיבול וחתיכות בצל ירוק, הובילו אותי לנשנש עוד ועוד מהניוקי.

במקביל הגיעה גם המנה שלי, שהייתה לא אחרת מלברק סיציליאני, עם בשר לבן עדין ורך, שנאפה היטב בתנור לבנים. אני חובב דגים, כך שדג שלם שיושב לי בצלחת, עושה לי את זה. הלברק היה מעדן, שטעמיו עוד יותר התחדדו בשל נגיעות השום והבצל המטוגן. לשמחתי מיקי לא חובבת דגים, כך שיכולתי לאכול את כל הדג בנחת, וליהנות ממעדן לחיך.

הערב התקדם, ולבינתיים חלק מקבוצת "המורים" סיימו את המפגש החברתי, ועזבו את המסעדה, ובמקומם הגיעו זוגות נוספים לארוחה לילית. חלקם ישבו ליד הבר וחלקם בשולחנות שהתפנו. שוב הודיתי למיקי שדאגה לשריין לנו מקום מראש, שאחרת בטח היינו עומדים בחוץ בשרב של אוגוסט.

איך אפשר בלי שוקולד

לא התחשק לנו לעזוב את המקום בלי לטעום את הקינוחים, והחלטנו ללכת על מגדל פיזה, שהורכב משכבות קריספיות של נוגט ושוקולד בלגי, שביניהם היו שכבות גדולות של גלידת וניל עם חלבה, וגלידת וניל עוגיות. הקינוח הקר היה מרענן לחום שעוד שרר בחוץ. תוספת הקצפת, סירופ המייפל, ואבקת הסוכר, הוסיפו עוד ועוד מתוק למנה, שהייתה פשוטה נפלאה.

השעות חלפו, והחום טיפה ירד. החלטנו שהגיע השלב לחזור מהמזגן של אלפרדו, אל המזגן שלנו בבית. הטעמים האיטלקיים, בשילוב עם מנות מודרניות, והכשרות למהדרין, הם אלו שעושים את המסעדה לכה מיוחדת שמושכת אליה אנשים רבים.