שגב קיצ'ן גארדן

"הפייבוריט שלי הוא כרובית שהופרדה לפרחים קטנטנים שהוקפצו על הפלנצ'ה והם מכוסים בגירורי פרמזן..." שפרה צח בשגב קיצ'ן גארדן הוד השרון, המסעדה הרביעית של השף המוערך שגב משה. היא זכתה גם לאכול מעציצים, מוזמנים גם

אם לשפוט לפי כמות הקהל שגודשת את "שגב קיצ'ן גארדן" בשבועות הראשונים לפתיחתה, נראה שהשף שגב משה פיצח את שאלת מיליון הדולר - מה מחפש הסועד הישראלי. התשובה: מחיר, תמורה ואווירה, לאו דווקא בסדר הזה. נתחיל דווקא עם האווירה, כי היא זו שאופפת אותך החל מרגע הכניסה. הקירות העשויים סבכת עץ ועליה משתרג שיח מטפס, המחיצות הפנימיות המכוסות בעציצי תבלין מרצפה עד תקרה והגפן שצומחת באמצע הרחבה הפנימית - יוצרים תחושה של ישיבה במשתלה, מעין בועה כפרית בלב קניון שרונים. העציצים, אגב, הם לא רק ליופי. הטימין, הנענע, הרוזמרין, הבזיליקום, הפלפלונים החריפים ושאר עשבי התיבול נקטפים לאורך כל הארוחה ומככבים במלוא טריותם במנות עצמן.

סעיפי המחיר והתמורה כוללים 12 מנות פתיחה שונות וקבועות מראש ב-25 ש"ח בלבד בהזמנת מנה עיקרית, ועיקריות נדיבות במחירים שבין 60-70 ש"ח לסלטים, עוף ומגוון רחב של פסטות וכ-100-120 ש"ח לבשר ודגים. בולטת במיוחד בתפריט ההתחשבות בכל סוגי הסועדים – לא רק צמחונים וטבעונים, שיכולים לבחור בין סלטים שונים, ירקות אפויים עם יוגורט או דים-סם צמחוני, אלא גם תפריט נטול גלוטן בהיקף שכמוהו קשה למצוא במסעדות. גם על משפחות עם ילדים חשבו פה, ופינת המשחקים הצמודה מאפשרת להורים לאכול בשקט בזמן שהקטנים – אחרי ארוחת ילדים כמובן - משתעשעים במתקנים שעל הדשא.

מצעד של 12 מנות פתיחה

למרות ריבוי הסועדים, השרות מתנהל ביעילות. אנחנו פוצחים בשני קוקטיילים מרעננים – גרניטה תפוז-פסיפלורה ללא אלכוהול בשבילו, וקוקטייל אסאיי סגול בהיר בטעם טרופי בשבילי, וכבר זורמות אלינו מנות הפתיחה, חלקן קבועות וחלקן מתחלפות לפי ההיצע בשווקים באותו יום. די מהר אנחנו מגלים שלכל אחת מהמנות אופי משלה, כך שכדאי לקחת את הזמן ולתת לחיך להתרגל אל מסע הטעמים.

תחילה מגיע סירון אדום ובו מרק תירס פיקנטי, שמשלב בין המתקתקות הטבעית של התירס לחריפות הפלפלונים האדומים שהגיעו, איך לא, היישר מהעציץ. בעקבותיו מתכסה השולחן במגשי נירוסטה קטנים ובהם מבחר סלטים. הפייבוריט שלי הוא כרובית שהופרדה לפרחים קטנטנים שהוקפצו על הפלנצ'ה והם מכוסים בגירורי פרמזן, ושלו – סלט הנבטים האסיאתי, שמככב בכל מסעדות שגב, עם נבטים בשרניים שמפצפצים בפה, גרעיני דלעת ורוטב חריף-פיקנטי. עוד היו שם ארטישוק "יהודי" מבושל בקונפי, סלט כרוב רענן עם גזר ואננס באיולי שמיר, וסלט חסה בבלסמי עם תאנים חצויות – טוויסט עונתי שעוד נגלה גם במנות הבאות. בין לבין אנחנו מנשנשים צ'יפסים דקיקים ופציחים מקמח אורז, שכיף לטבול בסלסה עגבניות פיקנטית שמוגשת איתם. את הפוקצ'ה בחמאת רוזמרין אנחנו משדכים לשלושה פתיחים נוספים: סביצ'ה סלמון ברוטב כבישה שניכר בו מגע של כוסברה טריה, צנצנת של גרגרי חומוס על מצע של טחינה סמיכה וטעימה, וצנצנת נוספת ובה קרם כבד ועליו ריבת תאנים מתקתקה – שילוב בין המטבח המזרח-אירופי לזה הים-תיכוני.

בשר או דג?

מתיקות התאנים, הפעם כשהן מעשירות רוטב מרוכז של פטריות פורצ'יני ויין, מלווה גם את העיקרית שלו – פילה בקר מיושן, עשוי מדיום כבקשתו, צרוב מבחוץ ואדמדם-עסיסי מבפנים, שהרוטב מעניק לו גווני טעם חדשים. מנת הדג המאודה שלי, לעומת זאת, לוקחת אותנו אל המטבח האסיאתי המסורתי, ומתייחדת גם בהגשתה וגם בטעמיה: בתוך סלסלת במבוק נחים להם זה לצד זה כל מרכיבי המנה, כשטכניקת האידוי העדינה מבליטה את צבעיהם השונים וטעמיהם הטבעיים: הלבן של נתחי דניס נקיים שהופרדו מהעצם וחתוכים לגודל נגיסה, מצופים ברוטב מיסו עשיר, ולצידם פרוסה של "עוגת" אורז דביק, הקרמלי-שחום של הבצלים, הכתום העז של פלחי הבטטה והירקות הרעננה של גבעולי השעועית הירוקה. לא לחינם הוכתרה המנה הזו כאחת ממנות הדגל של המקום.

עציץ שמופיע במערכה הראשונה יירה בשלישית

כיאה למשתלה, הקינוחים מעוצבים כ"עציצים אכילים", כולל גבעולים קטנים שמזדקרים מהם. כל עציץ כזה שולח אותנו לארץ אחרת: "בלגיה" עם עוגת שוקולד חמה וגלידה, "איטליה" עם שכבות מסקרפונה ובישקוטים, "תורכיה" עם מלבי בקינמון ואגוזים וכן הלאה. אנחנו בוחרים בעציץ הקרוי "תאילנד" ונהנים מסורבה קוקוס צחור ומרענן שבתוכו טובלים פרוסות בננה, חתיכות אננס טרי ובוטנים, והוא מקושט בחלב מרוכז ומייפל. עציץ כזה היינו שמחים לגדל גם בגינה הפרטית שלנו.