Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> מסעדת נאמוס בהרצליה פיתוח

נאמוס הרצליה פיתוח


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"שורות-שורות של רולים נפלאים מכל הסוגים: ספייסי טונה רול עם מיונז ספייסי, ספיידר רול עם בשר סרטן רך שריון משובח בטמפורה, סלמון שרימפס רול נהדר...". ליאור פנחסי יוצא לשייט קולינרי מענג בין המטבח הים-תיכוני לזה היפני המוצע במסעדת נאמוס, מהמובילה בין שלל מסעדות שף בהרצליה פיתוח

"יום החצי-הולדת שלנו מתקרב, לא? חשבת כבר על איזו מסעדה?", שאל אותי אבי. בשנים האחרונות פיתחנו מנהג מבורך – כל שנה, ממש חצי שנה אחרי יום ההולדת שלנו (נולדנו באותו יום וכך נגזר עליו לחלוק עמי לשארית חייו את יום הולדתו), משאירים את האחות והאימא בבית ויושבים על ארוחה טובה לחוויית אב-בן קולינרית. "אנחנו כל הזמן הולכים על בשר, הפעם בא לי איזה דג טוב או סושי", עניתי. "אם כך, יש לי בשבילנו את המסעדה המושלמת", ענה.

 מונטה קרלו בהרצליה


הגענו למסעדת נאמוס, המשתייכת לקבוצה אקסקלוסיבית של מסעדות מומלצות בהרצליה, ושוכנת ממש מול מועדון היאכטות של המרינה. התיישבנו בטרסה התחתונה בעלת הדשא הסינתטי, התמסרנו לבריזה המרעננת ולמראה היאכטות היוקרתיות, והרגשנו הכי אוליגרכים לרגע. לידינו התיישבו בעלי קבוצת כדורגל שהגיעה מחו"ל, תיירים ממלונות הרודס, ריץ ודן אכדיה הסמוכים ואניני טעם ישראלים שמעריכים אוכל איכותי והפרוטה נמצאת בכיסם.

הייחוד של נאמוס, בבעלות אילן טריגר, הוא בהיותה מסעדה עם שני מטבחים ושפים שונים. ממש שתי מסעדות במסעדה אחת. המטבח היפני שכל הצוות שלו הגיע במיוחד מחו"ל ומציע תפריט סושי איכותי ועשיר, ומטבח ישראלי-ים תיכוני מוקפד ויצירתי. היה לנו ברור שאנחנו חייבים לטעום משני המטבחים.

פתיחה מעוררת תיאבון


איך אפשר שלא להתחיל עם יין לבן? בחרתי בכוס שרדונה של ירדן רמת הגולן, בעוד שאבא שלי המהם: "יש להם סוביניון בלאן של יקב פלטר, אחד האהובים עליי, אני אקח אותו". אין מה לעשות, גם ביינות יש לו ניסיון רב שנים עליי. הסוביניון בלאן המרענן והמעולה של פלטר הפך מידית להיות היין המועדף עליי, והוא נאלץ לראות איך הבן החצוף שלו גומר לו את הכוס ומזמין עוד אחת.

פתחנו בראשונה ים-תיכונית מהמומלצות – טרטר סיבס וסלט טאבולה. על צלחת מלבנית לבנה הונחו קוביות טרטר סיבס יפות משני הצדדים, למרגלותיהן סלט טאבולה וקוביות עגבנייה, ושובל קרם חצילים שרוף בצד. השילוב בין הסיבס המשובח והנימוח לסלט הטאבולה המרענן היה מושלם והדגיש את הטריות של כל אחד מהמרכיבים. יופי של פתיחה!

מגש הקסם של נאמוס


אחרי שנהנינו מהמטבח הים-תיכוני, היה לנו ברור שנזמין עכשיו סושי, אבל איך אפשר לבחור מבין ל המגוון הרחב הזה. הכול נראה טעים ומזמין. "חצי הולדת יש רק פעם בשנה, ואם כבר אנחנו כאן, אז בוא נהנה עד הסוף", אמר לי אבא והזמין את המגש הקצר.

"זה קצר??? זה ילד זה?", ציטטתי מהסרט האהוב עלינו, בעודי מביט בהלם במגש האדום הענק והמרהיב שהונח לנו על השולחן. האוזניים מקשיבות למלצר המסביר מה מכילה הקומבינציה, והעיניים מנסות לגמוע את כל היופי הזה: שורות-שורות של רולים נפלאים מכל הסוגים: ספייסי טונה רול עם מיונז ספייסי, ספיידר רול עם בשר סרטן רך שריון משובח בטמפורה, סלמון שרימפס רול נהדר עטור באיקורא –  ביצי דגים המתפוצצים בפה וספייסי סלמון רול מענג. באמצע נחו להם בנדיבות על גילופי מלפפון סשימי סלמון וטונה אדומה, ולידם, לחגיגה מושלמת, שתי יחידות של ניגירי סלמון וניגירי צלופח וטריאקי.

התקדמנו יחידה אחר יחידה, מתלבטים אם להשאיר חלק למחרת, אך זה היה כל כך טעים שלא יכולנו להפסיק לאכול. זה היה סושי באיכות הגבוהה ביותר, כשמרגישים בכל ביס וביס את טריות חומרי הגלם ואת שילוב הטעמים המדויק. גן עדן לאוהבי הז'אנר. יצירה צבעונית מרובת טעמים שריכזה את כל הטוב מהים ואין פלא שהיא אחת הפופולריות במסעדה.

המטבח הים-תיכוני נותן פייט


סיימנו את המנה מלאים ומחויכים, אבל אז חלף לידינו מלצר עם דג לברק אפוי בשלמותו המוגש עם סלט ירוק. כנראה שדחיית סיפוקים זה לא החלק החזק אצלנו, ואיזה מזל שכך. הדג, מהמנות המומלצות במיוחד של המטבח הים-תיכוני, היה רך להפליא, נימוח ועסיסי. התיבול הפשוט והמדויק רק הדגיש את טריותו של הלברק, שהורגש כאילו דגו אותו ממש רגע לפני. מנה קלה ופשוט מעולה.

אורחים מפתיעים מצרפת ומדרום אמריקה


בהמלצת המלצר האדיב שלנו, הזמנו לקינוח צ'ורוס וקרם ברולה. לא הבנו מה הקינוח הדרום-אמריקאי עושה במסעדה יפנית-ים תיכונית, והסבירו לנו שהוא ספיישל שהלקוחות התאהבו בו וביקשו להשאיר. הצ'ורוס – חמש יחידות פריכות של בצק מטוגן עם סוכר וקינמון אשר הוגשו בכוס, שמצדדיה גביעים של גלידת וניל ודיפ טופי, היה בהחלט הפתעה מרנינה, טעימה ומומלצת מאוד לאוהבי המתוק-מתוק. התענגנו גם מקרם ברולה, אשר הורכב משני ריבועי קרם ברולה נדיבים העשויים סמי-פרדו, וביניהם דפים פריכים של טוויל שקדים. קרם ברולה שונה מעט מהרגיל, אשר הגיע במתיקות הנכונה והיווה סיום נפלא לארוחה נפלאה.

"אח, אח, איזה אבא אתה", חייכתי באושר כשהגיע החשבון. "שמח שנהנית. אז מתחלקים חצי-חצי, כן? סתם, סתם, צוחק, אתה יכול לחזור לנשום", השיב לי.