Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> כתבת ביקורת על אריא בתל אביב

אריא תל אביב


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"מנת הפונדו היתה פרזנטציה מרשימה בירוק לבן: גבעולי אספרגוס בשרניים בחליטה קצרה מאוד, שהונחו שתי וערב על צלחת רבועה, ועליהם מעטה קטיפתי של גבינות פיקנטיות שהותכו ביין לבן – מנה עדינה וטעימה מאוד בהשראת המטבח הצרפתי..." שפרה צח בפגישת היכרות עם אריא, ביסטרו אורבני עדכני בנחלת בנימין בתל אביב. היו מלא הפתעות. מוזמנים לגלות

"את הולכת לאריא?" התלהב חבר שהיה שם שבוע לפניי, "איזה כיף לך! עכשיו ככה: שתי מנות ראשונות מעולות שאת חייבת לקחת זה הקוקי סן ז'אק ושקדי עגל. ולעיקרית אל תוותרי על הנתח קצבים. ובקינוח..." כאן כבר עצרתי אותו. די לספויילרים. אני מעדיפה להשאיר מקום להפתעות.

אבל האמת שלא הייתי צריכה להתאמץ. ב'אריא' ההפתעות מגיעות מאליהן. זה מתחיל כבר בכניסה. דלת עץ שאפשר לחלוף על פניה כמעט בלי להרגיש – ומרגע שעברת את הסף אתה בעולם אחר. המבנה ההיסטורי מראשית ימי תל-אביב עבר תהליך מוצלח של שחזור ושימור, שנותן כבוד למרצפות המצוירות ומדרגות האבן של פעם, ומשלב אותן בחלל עכשווי בעיצוב מינימליסטי. הקומה הראשונה מוקדשת ללאונג' בר שקורץ למבלים צעירים עם היצע רחב של אלכוהול, מוזיקה עדכנית ומנות בר. בקומה השניה שוכנת מסעדת שף אלגנטית בצבעי שחור-לבן, תאורה רכה וחלונות גדולים המשקיפים אל צמרות העצים של נחלת בנימין.

ואז מגיע תורן של הפתעות האוכל והשתיה. הנה למשל תפריט הקוקטיילים, שלא מסתפק בפירוט המרכיבים אלא מספר סיפור קטן ומסקרן על כל אחד מהם: יש אחד קלאסי, ש"המתכון המקורי אבד מזמן כי ככה זה אצל ברמנים", אחר שהוא "קוקטייל אהבה-שנאה משנות ה-20", ושלישי ש"אם ייקח לך יותר מדקה וחצי לשתות אותו כנראה שלא היית צמא". מתוכם בחרנו לנו את ה'סינגפור' על בסיס ג'ין בתוספת גוונים פירותיים של דובדבן, לימון ואננס ועם חיזוק של ג'ינג'ר שסיפק עקצוץ אסיאתי, ו'אלדר-פלאואר' של ג'ין-וודקה עם לימון טרי וסירופ סמבוק – שניהם בגווני טעם מיוחדים ומקוריים. יחד איתם לא יכולנו להתאפק מלנשנש מלחם הבית והמטבלים שחברו אליו - סלסה עגבניות פיקנטית עם כוסברה ושום, וטחינת-חצילים סמיכה בטעם קליה עדין שממש ביקשה רה-פיל.

אבל ההפתעות האמיתיות היו כמובן אלו שבצלחת, ובמיוחד הספיישלים היומיים. כי עם כל הכבוד למנות הדגל הקבועות, מי יכול לעמוד בפני תיאור מעורר תיאבון כמו "פונדו אספרגוס בפקורינו ואמנטל עם תרד ערבי ופירורי לחם מושחמים בחמאה חמה", או של "טטאקי סלמון צרוב מבחוץ ונא מבפנים, בויניגרט תמרינדי, עם שמן שומשום, שום וצ'ילי פרוס"? אז זנחנו זמנית את ההמלצות שהגענו איתן לטובת שני הפתיחים האלה, שטעמם התחרה ביופי של הגשתם. מנת הפונדו היתה פרזנטציה מרשימה בירוק לבן: גבעולי אספרגוס בשרניים בחליטה קצרה מאוד, שהונחו שתי וערב על צלחת רבועה, ועליהם מעטה קטיפתי של גבינות פיקנטיות שהותכו ביין לבן – מנה עדינה וטעימה מאוד בהשראת המטבח הצרפתי. הטטאקי, לעומת זאת, משך לכיוון האסיאתי: פרוסות דג עבות וחמימות שנצרבו קלות כך שתוכן נותר נא, ברוטב שמלהטט בין הפיקנטיות של הסויה והג'ינג'ר, מתקתקות הבוטנים הקלויים וחריפות הבצל הירוק ופרוסות הצ'ילי הטרי.

שילוב טעמים על בסיס דומה, בתוספת נענע, כוסברה ובזיליקום, כיכב גם ברוטב של הדניס שבחרתי למנה עיקרית, ולקח את הדג המוכר למחוזות חדשים. האיש שאיתי, לעומת זאת, חזר להמלצה של החבר והזמין את נתח הקצבים המפורסם. המלצרית, שליוותה אותנו בידע ובנעימות לאורך כל הארוחה, הקפידה להבהיר שהמנה צרובה במחבת לדרגת מדיום-רייר בלבד, כי יש כאלה שלא אוהבים את הבשר שלהם "אדום". לא אנחנו. בעיקר כשמדובר על נתח נגיס ועסיסי שכזה, שטעמו הבשרי מודגש באמצעות ציר עצם מעורב בחרדל, והוא מוגש עם פירה ארומטי של ארטישוק ירושלמי וכרישה שרופה.

ואז הקינוחים. מיוחדים כמו הארוחה כולה: האחד מתוק-שוקולדי עשוי שכבות של קרם לוטוס שביניהן טוויל נוגט-תפוז ומעל גלידת שוקולד מרוכזת, והשני שוקולדי-פירותי עשוי קראנצ' של שוקולד לבן שבאמצעיתו קרם פסיפלורה ומוס שוקולד לבן ולצידו סורבה פסיפלורה.

כשאנחנו יוצאים, הרחבה שלפני הכניסה כבר הומה צעירים שמחכים להיכנס ללאונג' בר. אנחנו מחייכים אליהם, ומתאפקים שלא לומר: "הולכים לאריא? כיף לכם!"