Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> מסעדת מרקו תל אביב

מרקו תל אביב


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"לשולחן מגיע כדור גבינה צחור, טובל ברוטב עגבניות אדום ומעוטר בעלי ריחן ירוקים – צירוף הצבעים של הדגל הלאומי..." שפרה צח מגלה שבשביל להנות מחוויה איטלקית משובחת לא חייב תמיד לטוס עד טוסקנה, בשביל זה יש את מרקו בתל אביב

מאז לקחתי את שחר בתי בגיל 16 לאיטליה, הפך המסע המופלא הזה למאגר הזכרונות המשותפים הפרטי שלנו: כל זרזיף נחל שאנחנו מגיעות אליו הופך להתרפקות נוסטלגית על האגמים והנהרות שופעי המים שראינו שם. כל מסע שופינג מזכיר לנו את חלונות הראווה המרשימים של רומא ומילאנו ואת הבגדים היפיפיים שהיא קנתה בסוף דווקא בחנות נידחת בטיילת על החוף. כל גבעה שאנחנו מטפסות עליה לנצח תזכיר לנו את יום הטיול למרומי הדולומיטים, כשכל הקבוצה ניצלה את השעה החופשית להסתערות על חנות המזכרות ורק שתינו יצאנו לנו לטיפוס קצר בעלייה המרהיבה שהתפתלה בין משטחים מוריקים להרים עטורי שלג. ואיך אפשר לשכוח את האוכל: פיצה ארבע גבינות ע-נ-קית בתום מסע שיט, הררי גלידה בכל דוכן "ג'לטו", שהיו בשבילנו ארוחת צהריים וערב גם יחד, גבינת הריקוטה הטריה שהיינו קונות בסופר ואוכלות בכפית ישר מהקופסה, והפעם ההיא שהחלטנו לאכול במסעדה של ממש, עם מחירים שהספיקו רק לשתי מנות פסטה, אבל איזו פסטה זו הייתה!

טרטוריה איטלקית בלב תל אביב


מאז יש לשתינו סימפטיה לכל מסעדה שמצהירה על זיקה לארץ המגף, בדגש על אלו בסגנון הטראטוריה, עם המרפסת הפתוחה המעוטרת צמחיה, רהיטי העץ הפשוטים, המפות המשובצות והאווירה הביתית. כל אלו חיכו לנו במרקו התל-אביבית, פלוס תצוגת קינוחים שקידמה את פנינו ממש בכניסה, עם המון דברים טובים שעושים חשק, ואליה עוד נגיע בהמשך.

בוא, בוא, בורטה


התפריט של מרקו מבוסס על הלהיטים הבטוחים של המטבח האיטלקי – סלטים, מאכלי גבינות, פיצות ופסטות לסוגיהן. הצצה בשולחנות שלידינו מגלה ששני הלהיטים העיקריים הם דווקא הבסיסיים ביותר – "פנה פומודורו", פסטה ברוטב עגבניות קלאסי מעוטרת בעלי ריחן טריים, ופיצות עם שלל תוספות. אבל לנו מתחשק להתפנק עם המנות היותר מיוחדות. שחר, שצמד המילים "פטריות ממולאות" תמיד עושה לה את זה, מקבלת שלישיית פטריות בשרניות, שמולאו בתערובת ארומטית של חזה אווז מעושן, פיקורינו ועשבי תיבול שנאפו בתנור, והן מוגשות על מצע עלי ארוגולה שמדגישים את טעמן. ואילו אני בחרתי ב"בורטה", המנה שאין איטלקית ממנה: לשולחן מגיע כדור גבינה צחור, טובל ברוטב עגבניות אדום ומעוטר בעלי ריחן ירוקים – צירוף הצבעים של הדגל הלאומי. הכדור מתגלה כיריעה של גבינת מוצרלה ממולאת בשמנת מתוקה וקשורה לצורת שק, וכשחותכים אותו מתפרץ החוצה הקרם השמנתי ומתמזג עם הרוטב ועשבי התיבול. שתי המנות ממש מבקשות לחם, אז אנחנו מזמינות בנוסף גם פוקצ'ה חמימה שזה עתה יצאה מתנור הלבנים, והיא גם מלווה את הפטריות הממולאות, גם מצויינת לניגוב רוטב העגבניות של הבורטה וגם טעימה בפני עצמה, עם סלסת עגבניות מיובשות שמגיעה איתה.

והעיקר זה הקינוח


ועכשיו לעיקריות. נכון שיש בתפריט גם בשרים ודגים, אבל לא בשבילם הגענו עד הלום. לנו תנו את ההיי-לייטס של אגף הפסטות: כמחווה לריקוטה שלמדנו לאהוב באותו טיול, עולים על שולחננו קלוני ממולאים תרד וריקוטה, מוגשים במחבת ברזל לוהטת מוקרמים ברוטב בשמל. ובניסיון לשחזר את טעמם הייחודי של הניוקי מאז אנחנו מזמינות את הגירסה של מרקו, שלשם שינוי אינה שמנתית אלא מוקפצת בשמן זית עם כדורי מוצרלה, פיסות זוקיני ואגוזים קלויים, כך שהתוצאה המתקבלת פחות כבדה מהמקובל ומבליטה את טעם הרכיבים השונים.

ואז מגיע הרגע הקשה באמת: שלב בחירת הקינוחים. כולם כאחד קורצים לנו מהתצוגה: "קחו אותי!". יש שם עוגות שכבות מוסיות, פאי אגוזים ופאי שקדים, פחזניות ממולאות, ובעיקר - שורות-שורות של כוסות טירמיסו, שכולן, כך מבטיחים לנו, ייגמרו עד סוף הערב. אז טירמיסו? אבל לא, הרי החלטנו שהפעם נלך על הדברים המיוחדים יותר. שחר חומדת מוס תות מעוטר בתותים טריים, בעוד אני חוגגת עם פרוסה מרובעת של עוגת קרם שקדים עם שקדים קלויים שבליבה אגס מקורמל. יאמי!

את טעמי הטיול ההוא כבר לא נצליח לשחזר במלואם, אבל לערב אחד יכולנו לפחות להיזכר בהם ולהיאנח: אה, לה דולצ'ה ויטה!