פאו וואו בראשון לציון

"כרובית בפיתה, מנת הפתיחה המבוקשת ביותר בקרב הסועדים, שלוש מיני-פיתות ובהן כרוביות מטוגנות, ירקות טריים חתוכים בגסות ורוטב טחינה עוקצני..." דן תורן מגיע לפאו וואו בראשון לציון, המציעה תפריט ששאב השראה ממנות אוכל רחוב מכל רחבי העולם עם נגיעות אישיות של השף

אני לא יודע מה אתכם אבל אני כבר מזמן לא נוסע לתל-אביב על "אוטומט". בעבר תל-אביב היתה ברירת מחדל לכל עניין; בירה? תל-אביב! אוכל טוב? תל-אביב! בגדים? תל-אביב! ומה לא. אבל כבר תקופה שאני מפרגן לעצמי בניסיונות נועזים ומחפש את המקומות המעניינים דווקא מחוץ לעיר הגדולה. אז הנה אני, טופח לעצמי על השכם ומודה לעצמי על שסחבתי את אמיר לארוחת ערב שופרא דשופרא במסעדת פאו-וואו.

אמיר ואני שבענו ממסעדות קונספט ומהבירה הקבועה בבר השכונתי אז מפה לשם (מפתח-תקווה לראשון לציון) מצאנו את עצמנו בספק בר-רחוב, ספק מסעדת שף אך ללא ספק אחד המקומות הטובים בהם זכינו לאכול. המסעדה התוססת פתחה שעריה לפני כמעט שבעה חודשים ולמרות "צעירתה" היא בכלל לא פראיירית ובהחלט מתמקמת בכבוד לצד כמה מסעדות ותיקות וטובות בעיר. מעבר לעיצוב הנעים, המוסיקה המעולה, השירות יוצא הדופן והאווירה הקלילה במסעדה - האוכל עצמו, בלי יותר מדי תיאורים מפוצצים, פשוט נהדר.

לשמחתנו (ולצערו של הכבד) ישבנו עם שי לעל כוס בירה. שי, אחד השותפים במיזם הקולינרי המעניין הזה, סיפר בהתלהבות רבה על הבייבי שלו, כך שהעברנו ערב עם אוכל משובח, דרינק מוצלח וחברה טובה.

שי טוען, ובצדק לדעתי, שהתרבות האמיתית נמצאת ברחוב. כיום אנשים מעדיפים להנות מהאווירה ומהחדשנות הקולינרית, בלי גינונים מיותרים, ובדיוק אלו האלמנטים הקיימים בפאו וואו: מנות מרגשות ומעניינות, תפריט מגוון ועשיר, נועזות של השף בבחירת הפרודוקטים וכמובן צוות שמפעיל את המסעדה באופן הכי קליל, נעים ומקצועי.

אחד המוטיבים המעניינים בתרבות הרחוב הוא נושא ה-"שרינג" (שיתוף) וגם למוטיב הזה נותן שי ביטוי בפאו וואו; מעבר לבר הגדול שחציו בפנים המסעדה וחציו מחוצה לה, ישנם גם כמה שולחנות אבירים ארוכים לחובבי הז'אנר והתפריט מאפשר לסועדים לבחור מסלולי שרינג הכוללים שלוש, חמש או שמונה מנות במחירים אטרקטיביים במיוחד. המנות אינן מוקטנות ומוגשות בדיוק כפי שהיו מוגשות אילו היו מוזמנות בנפרד. המחיר, מאידך, נמוך בהרבה ומאפשר סעודת חברים שמחה ומשביעה לחלוטין.

אז ישבנו ודיברנו, שתינו ו... שתינו עוד קצת אבל לאורך כל הזמן הזה היה לנו ברור שבשלב כזה או אחר נאלץ להתמודד עם האוכל עליו דיברנו כל כך הרבה. ידענו והרגע לא איחר לבוא. אז מה אכלנו? ארנצ'יני מדליקים שהוגשו בסלסלת נירוסטה ועל ניר עיתון ובהם כמה וכמה גבינות מעניינות, פטריות צלויות וכל מיני הפתעות שעושות נעים בפה. פיש-אנד-צ'יפס שהיו לא פחות ממושלמים להפליא והוגשו עם דיפ איולי פיקנטי שהפך אותם למאוד ישראליים. כרובית בפיתה (מנה מבוקשת בקרב הסועדים) שלוש מיני-פיתות ובהן כרוביות מטוגנות, ירקות טריים חתוכים בגסות ורוטב טחינה עוקצני. אי אפשר שלא לטעום ממנת הדגל של הראשונות: המחבת הדרוזית. מחבת ברזל ועליה לבנה חמה עם שמן זית איכותי ונגיעות קונפי שום לצד פיתה קריספית טרייה ובשרנית. מנות הפתיחה במסעדה, ממש כמו המסעדה כולה, מציגות חשיבה מעמיקה ויכולות מרשימות בהחלט. העיצוב, ההגשה, הצבעים והטעמים- כולם יחדיו משתלבים לתענוגות של ממש.

אבל בואו נגיע לעיקר. דגמנו המבורגר כבש במשקל של 220 גר', צלוי למידה המדויקת ומוגש על לחמנייה טרייה וחמה, ירקות רעננים מבצבצים מהצלחת וניחוח של שלמות ממלא את השולחן. איזה המבורגר... פשוט ההתייחסות לכל הפרטים: צלייה נכונה, בשר איכותי והדובדבן שבקצפת - המחיר המתאים לכל כיס! אני גאה להצהיר - בפאו וואו טרפנו המבורגר מהטובים שבטובים. שי לא ויתר, ודאג שנתאם גם מתבשיל קו-פאנגן - מנת אסייתית טבעונית לחלוטין שהציגה מגוון טעמים מרשים, טריות חסרת תקדים וצבעוניות עשירה ונעימה לעין.

את סעודת השחיתות סיימנו עם המלבי אקספרס, שהוא ללא ספק אחד מקינוחי המלבי המפתיעים והטובים שזכיתי לאחסן בבטני. הייתי מספר אבל זה לחלוטין יהרוס לכם את ההפתעה.

פאו וואו היא מסעדה שבערב אחד של ארוחה טובה וחברה טובה הפכה אותי, המבקר הקשוח, ללקוח קבוע. תאמינו או לא אבל זה אומר הרבה יותר משנדמה לכם.