יפה אל ג'מילה

"ומנת הדגל של המסעדה - "תעשימה" - מנה של נתחי פילה מגולגלים בבצק מאוד מיוחד וטעים שהוגשו עם טחינת שקדים עדינה..." דן תורן מגלה פנינה קולינרית קסומה בין הסמטאות הצבעוניות של יפו, מסעדת יפה אל ג'מילה, המביאה את הניחוחות, הטעמים והעיצוב האותנטי של העיר יפו אל תוך הצלחת

מאז ומעולם מצאתי משהו קסום ובלתי מוסבר ביפו. הסמטאות הצבעוניות, השפה הייחודית לרחובות העיר הקטנה, צלילי הנמל שמשתלבים עם לחות מלוחה של ים ועוד כמה וכמה פרטים קטנים שנרקמים יחדיו לכדי אופי ייחודי וחסר תחליף של עיר ציורית ומיוחדת. ביום רביעי האחרון יצאנו טאשק'ה שלי ואני לטיול לילי בין הסמטאות וגילינו פינה קסומה של קולינריה יפואית אמיתית - מסעדת יאפה אל-ג'מילה. ואכן ג'מילה היאפה הזו.. ג'מילה מאוד!

בין סמטאות השוק הצפופות לבין רח' יפת הסואן, למרגלות השעון הסמלי וממש מרחק נגיעה מהים, בנקודה בה התרכזו כל מרכיבי האופי הייחודיים לעיר הזו, הוקמה מסעדת יאפה אל-ג'מילה - מסעדה מוארת ונעימה, מלאה בכל טוב יפואי מהרצפה ועד לתקרת העץ המיוחדת, הצוות המשפחתי והחם מסביר פנים ומארח בצורה יוצאת דופן והאוכל, איך לא, פשוט נהדר!

לשמחתנו זכינו לחלוק את השולחן עם סמי, שסיפר עם ברק של אהבה בעיניים על המסעדה; על הרעיון המיוחד חשבנו כבר לפני שנים אבל החלטנו לעשות צעדים קטנים ולהשקיע בכל פרט ופרט בדרך. מסעדות נפתחות ביפו כל יום ובכל יום שעובר נסגרות מסעדות. הקהל שמגיע לעיר מחפש את האווירה המיוחדת, האוכל השונה והאותנטי, הקסם הזה שיש רק ביפו ובשביל לתת לקהל את כל החבילה ביחד צריך להכיר את העיר מהיסוד, מההיסטוריה. כך הוקמה המסעדה וזה מה שהיא מעניקה לסועדים - שילוב של אוכל יפואי אסלי, אווירה של שוק כמו של פעם והמון קסם שיש רק כאן ביפו. והשם? זה ברור. יאפה אל-ג'מילה בתרגום לעברית - יפו היפה. ואכן - הכל בה פשוט יפה.

ובכן, אחרי כמה כוסות יין טוב ופטפוטים על יפו של פעם, על הדייגים ועל כנופיית קזבלן, הגיע הזמן לאכול. את הסעודה פתחנו בלחם פרנה שנאפה במקום ובכמה סלטים מיוחדים כגון סלט שום אפוי, טחינה חריפה, עגבניות צלויות עם שומר ועוד. בניגוד למגוון הסלטים האין-סופי שנהוג למצוא במסעדות מזרחיות, ביאפה נהנינו ממגוון מצומצם של סלטים מעניינים אשר היו טריים מאוד, נקצצו במקום והוגשו בטוב-טעם מופתי.

בעודנו מתענגים מהסלטים ומנגבים בתאווה, הוגשו לשולחן המנות העיקריות: קציצות כבש צלויות שהונחו על מצע טחינה עם נגיעות של תבלינים ירוקים, לברק "מ'דפון" שהוא דג לברק שנאפה בטאבון בציפוי מלח גס והוגש עם עגבניה צלויה, ומנת הדגל של המסעדה - "תעשימה" - מנה של נתחי פילה מגולגלים בבצק מאוד מיוחד וטעים שהוגשו עם טחינת שקדים עדינה.

וכפי שאמרתי, המוטיב החוזר במסעדה הוא היופי וכפי שהוא ניכר בין כתלי המבנה, כך גם הוא בא לידי ביטוי בצלחת. המנות מוגשות בכלים אותנטיים ובפשטות נעימה למראה ולמאכל, הפרודוקטים צבעוניים וטריים, ניחוחות הים הבוקעים מהצלחות לא מותירים צל של ספק - הדג נמשה מהמים קצת לפני שפגש את הטאבון, הקציצות תובלו דקות לפני שפגשו ברשת הגריל הלוהטת וברור לחלוטין שכל מנה ומנה הוכנה באין-סוף אהבה!

המנות ביאפה הן לא כליל השלמות הקולינרית, כאן אין בישול מולקולרי וגם לא שמות מפוצצים לאוכל פשוט. כאן יש אהבה, כאן יש נאמנות למקור ובעיקר פשטות נעימה וחמימה שמייצגת באופן חסר תקדים את ערכי היסוד של העיר יפו. ובכנות - עם אוכל כזה, קצת יין טוב והרבה אווירה של יפו הישנה והטובה, כמעט שאין מנוס מחיוך ענוג שנמרח על הפנים ולא מרפה.

סמי לא וויתר לנו על טיול קטן מסביב למבנה שם נחשפנו לשלב הבא של היאפה - טאפס בר באמצע השוק שמציע לעוברים ושבים טעימות קטנות מהמטבח המופלא של המסעדה, באווירת הרחוב הקלילה של השוק.

סיימנו את הערב הקסום בכוס יין אחרונה וחזרנו לביתנו. בעודי מנסה לאתר חניה מתחת לבית כמעט שלא יכולתי להימנע מלפזם באוזניה של טאשק'ה שלי את המשפט הכי קלישאתי מהספרות הישראלית ולו רק בגלל שבערב הזה הוא קיבל משמעות חדשה - אין כמו יפו בלילות.