Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> כתבת ביקורת על מסעדת לוקה בהרצליה פיתוח

לוקה הרצליה


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"ראשונה נוספת, מבין המיוחדים של היום - לביבה של חציל קלוי עם שלושה סוגי גבינות, שמוגשת על מצע עגבניות חרוכות שמשלימות את טעם הקלייה של החציל, ורוטב יוגורט-נענע מרענן מעל..." שפרה צח בערב איטלקי חורפי במסעדת החוף לוקה שבמרינה בהרצליה פיתוח

והיום בפינתנו "מקומות של קיץ בחורף" – המרינה בהרצליה. בקיץ היא תוססת ומוחצנת, ואילו בחורף היא מתכנסת לתוך עצמה. היאכטות קשורות היטב למעגן כדי לעמוד ברוח הסוערת, והמסעדות מתחרות ביניהן מי תציע יותר חמימות לסועדים האמיצים. בתחרות הזאת 'לוקה' הוותיקה לוקחת בגדול: בגלל העיצוב המזמין עם רהיטי העץ והמפות המשובצות, התנורים בין השולחנות, המטבח הפתוח עם טאבון האבן שבו מרצדות להבות, ובעיקר האווירה המשפחתית עליה מנצחת בנעימות אילונה מנהלת המסעדה. בעזרתה אנחנו מרכיבים לנו ארוחה שתיתן פייט לקור שבחוץ.

מתחילים בשתי כוסות של יין החודש – ריטון של יקב אמפורה. בלנד של קברנה, סירה ומרלו, יין חם ובשל עם רמז של תבלינים ומרקם קטיפתי ומלא, שמתאים מאין כמוהו לערב חורפי שכזה. תוך כדי כך אנחנו מדסקסים את האפשרויות שעומדות בפנינו. התפריט שרקח השף דוד גרויסמן הוא מיקס משמח של כל מה שטוב באוכל איטלקי, עם טאצ' אישי וספיישלים עונתיים. הנה למשל הפרשנות שלו לסלט קפרזה, שמגיע אל שולחננו יחד עם פוקצ'ה טרייה וחמימה היישר מהטאבון. נכון הקפרזה הקלאסית, עם פרוסות המוצרלה והעגבניות, שבינינו, היא עניין די משעמם? אז ב'לוקה' מתפרעים איתה: הגבינה היא גבינת שמנת, ואליה משדכים עגבניות שרי צלויות וטריות, פרוסות צנונית, בצל סגול, זיתים שחורים ובזיליקום, ויוצרים מנה שאולי לא מצייתת לכללי המסורת אבל לעומת זאת היא צבעונית וטעימה מאוד. כמוה גם ראשונה נוספת, מבין המיוחדים של היום - לביבה של חציל קלוי עם שלושה סוגי גבינות, שמוגשת על מצע עגבניות חרוכות שמשלימות את טעם הקלייה של החציל, ורוטב יוגורט-נענע מרענן מעל.

הטאבון שהופיע במערכה הראשונה מנפק גם את הפיצות של המערכה השניה, אחד הלהיטים המבוקשים כאן, בזכות הבצק הפריך והשילובים היצירתיים שמעליו. אנחנו דוגמים שני סוגים, ומתקשים להחליט איזה מוצא חן בעינינו יותר: האם פיצה 'לוקה', עם קרם פלפלים קלויים וגונגורזולה, בעיטור פרוסות פלפלים אדומים ועלי רוקט טריים, או פיצת כמהין, שהיא פיצה 'ביאנקה' עם קרם שמנת וכמהין, ועליה פרוסות פורטבלו וגבינת מוצרלה? ביס מזו וביס מזו, ועד שהצלחנו להכריע ביניהן כבר חיסלנו את שתיהן.

בעיקריות אנחנו מתמקדים בספיישלים של היום: בשבילו ריזוטו כתף טלה, שהוא קדרה חורפית עשירה של אורז שחמחם ונימוח שבושל ביין אדום וציר בקר ומנוקד בנתחי בשר טלה, ובשבילי פטוצ'יני סלמון עשוי אל-דנטה, ברוטב כתמתם שספג את טעמי הדג העדין, ופיסות אספרגוס טרי שמוסיפות לו צבע ועניין.

רק בתחום אחד מקפידים כאן לא לזוז מהקלאסיקה. הקינוחים, מעשה ידיה של קונדיטורית הבית. מתאים לנו. את המתוקים שלנו אנחנו רוצים בלי הרבה חכמות, רק שיהיו עשויים כמו שצריך. אז מנת האפוגאטו כוללת קציפת שוקולד לבן עם אספרסו לוהט בצד, אותו יוצקים על הקציפה ומקבלים מעדן חם-קר מתוק-מריר, והברולה מגיע בתצורת סמיפרדו - שני ריבועים של מקפא וניל וביניהם טוויל שקדים פריך, ברוטב קרמל ופירות יער. ושניהם, יחד עם ההפוך שמגיע איתם, מספקים לנו עוד תדלוק אחרון של מתיקות וחמימות לפני שנצא חזרה אל הכפור.