אל גאוצ'ו הרצליה

"סטייק הפרגית גם הוא, היה חד פעמי: רך ומתמסר כמו חמאה על הגריל מלווה בתפוחי אדמה "מהמדורה" שכמעט ולא הצלחנו להגיע אליהם מרוב שהשתוקקנו להתמסר, גם אנחנו, לנתחי הבשר המשובחים..." חגית גרוס מתמסרת למטבח הארגנטינאי באל גאוצ'ו בהרצליה

הו אל גאוצ'ו... אחד הביקורים בהם השלם עולה על סך חלקיו. מאיפה נתחיל? אולי נתחיל בגילוי נאות: לכותבת שורות אלו חגגו בת מצווה במסעדה המיתולוגית - אל גאוצ'ו (החיפאית). כשהתיישבנו אחר כבוד לצפות בסרט הוידאו של אותו אירוע, איך אומרים? "פה חשדתי". במקום לעקוב אחר כלת המסיבה והאורחים שבאו לברך אותה, התמקד הצלם בצילומי תקריב על הסטייקים ושאר המטעמים שהוגשו באותו אירוע. אז בגיל ההתבגרות קצת נעלבתי אבל בביקור האחרון באל גאוצ'ו הרצליה נדמה היה לי שאני מתחילה להבין את הצלם.

הגענו למסעדה בשעת ערב מוקדמת של אמצע השבוע. הכניסה למסעדה היא כמו הישאבות לעולם ארגנטינאי אחר. החל מהעיצוב החם דרך המלצרים דוברי הספרדית ועד למנות שאני יכולה להישבע, שכשהיו בחיים, געו בספרדית. התיישבנו בחלל הפנימי המרווח. כיסאות עץ פשוטים, קישוטים דקורטיביים עשויי עץ וקירות צבועים אדום-חום מסמנים אווירה חמה וביתית. כל הצוות במסעדה דובר ספרדית כך שזה מה ששומעים במסעדה רוב הזמן.

קיבלנו את קלאודיה שבאופן רגיל הייתם קוראים לה מלצרית אך קלאודיה היא יותר ממלצרית. היא מתנהגת כאילו אנו מתארחים בבית הפרטי שלה והיא נותנת תחושה עקבית שאכפת לה אם נוח לנו, אם טעים לנו, אם הזמנו מעט או הרבה מידי. היא ממליצה לנו מה הולך עם מה וגם אם היא ממהרת לשולחן אחר היא תמיד תעצור, תחייך ותסביר שהיא כבר מגיעה.

פצחנו באפריטיף – קופטין. משקה ארגנטינאי המבוסס על יין אדום, תפוזים ליטוף של וודקה ורמיזת קינמון - מחמם את הלב ומכין את החיך לבאות ומסתבר שככה פוצחים כל ארוחה באל גאוצ'ו.

למנות הראשונות הזמנו אנצ'ילדס שהיא טורטייה בציפוי פריך המוגשת על מצע של סלסה וצ'ילי. אבל באל גאוצ'ו היא גם ממולאת בפרגיות צלויות, בצלים ופטריות. מנה שאולי נשמעת פשוטה אך עשויה בקפידה, לא מתובלת מידי ומתאימה בדיוק לחימום הקנה. נקניקיית הצ'וריסו לעומת זאת הייתה הפתעת הערב. נקניקיה בשרנית עסיסית שלא כמו אחיותיה הנקניקיות, מציפה את הפה בטעם של בשר אמיתי ואיכותי. בלי גינונים ובלי תבלון מסיבי – בשר נטו איכותי וטעים. את המנות הראשונות ליווה לחם הבית המלווה ברוטב צ'ימיצורי, ממרח זיתים, סלט גרגרי חומוס וסלט גזר עם קארי. לא יודעת איך הם חשבו על זה אבל זה פשוט משתלב נהדר עם כל המנות ומוסיף צבע לארוחה. לפתע הגיעו לשולחן שתי כוסות יין (ארגנטינאי אלא מה?) מסתבר שכל לקוח שמבקר במסעדה באמצע השבוע מקבל כוס כזו. למה? כדי שתרגישו ארגנטינה עד הסוף!

תנשמו עמוק כי אנחנו הפסקנו כשהגיעו המנות העיקריות. לפי מיטב המסורת הונחו לפנינו אחר כבוד סטייק צ'וריסו-סינטה וסטיק פרגית עסיסי שחלקו פלטה חמה המונחת על גריל לוהט על מנת לוודא שלא יקרה חלילה מצב בו המנה תגיע לשולחן במצב פחות מלוהט. הסטייק היה עשוי במידה הנכונה, עסיסי ומתובל בצניעות של פלפל ומלח. כשיש לך בשר איכותי וטוב מאמינה שלא תזדקק לרוטב הפלפלת שקלאודיה הניחה לידנו בשקט מבלי שהיינו צריכים לבקש. סטייק הפרגית גם הוא, היה חד פעמי: רך ומתמסר כמו חמאה על הגריל מלווה בתפוחי אדמה "מהמדורה" שכמעט ולא הצלחנו להגיע אליהם מרוב שהשתוקקנו להתמסר, גם אנחנו, לנתחי הבשר המשובחים.

קינחנו בקרפ ממולא בריבת חלב טעים ונעים בדיוק כפי שזה נשמע אבל שום דבר לא הכין אותנו לצ'ורוס. אותן אצבעות פריכות המזכירות בטעמן סופגניות אבל הרבה הרבה יותר טעימות – מלוות נכון.. ניחשתם.. בקרם ריבת חלב שכמוהו טרם נראה בארץ. לא התאפקנו וזללנו את כל השמונה בלי רגשות אשמה בכלל.

היה גם משהו מתסכל בביקור – לראות את כל המנות שלא הזמנו מגיעות לשולחנות שמסביבנו. קארין, מנהלת המקום, המתנהגת יותר כמארחת חביבה המקבלת כל אחד מהאורחים באופן אישי, המליצה גם על הארוחה העסקית המוגשת כל יום עד השעה 16:00 ובה ניתן להנות מארוחה מלאה במחיר המנה העיקרית.

אנחנו לא יודעים עדיין מה נזמין בפעם הבאה שנהיה באל גאוצ'ו הרצליה. אבל זה גם לא ממש משנה. העיקר שנקבל את קלאודיה.