Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> כתבת ביקורת על ארמדילו קיצ'ן בר תל אביב

ארמדילו קיצ'ן בר


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"מנת הקלמרי הייתה שילוב לא שגרתי של הים התיכון עם המזרח התיכון: קלמרי צרובים המוגשים עם טחינה עזת טעם, פול ובצל סגול, ולצדם לחם פרנה מרוקאי פריך לניגוב מפנק..." ליאור פנחסי, ארמדילו קיצ'ן בר, תל אביב

זה היה יום חופשי מהמונדיאל. רוית רמזה לי בעדינות שאם לא בא לי ללכת לישון עם השוער השני של קוסטה ריקה, כדאי שנצא לאן שהוא. נסענו לארמדילו קיצ'ן בר באחד העם, שיש לנו בשבילו פינה חמה בלב: שם קיימנו את הדייט הראשון שלנו. לא במקרה בחרנו אז את המקום. בארמדילו, מחלוצי הברים השכונתיים בתל אביב, יש משהו נעים, חם ומשחרר, בלי טיפת פוזה, בר שדורש ממך להיות כן עם עצמך.

המוזיקה הייתה מצוינת כרגיל, רוקנרול, אך ללא להיטים שנמאסו על האוזניים (יש די ג'יי בימי חמישי). הלוח הצביע על Happy Hour בין השעות 21:00-18:30 המציע 1+1 על מגוון בירות ואלכוהול. על הבר ובשולחנות ישבו אנשים מהשכונה מכל הגילאים, מצעירים שאפשר לראות שזה הדייט הראשון שלהם לפי המבוכה הקלה והחיוכים המוגזמים, ועד לבני 40 פלוס שגדלו עם הבר והזמינו חצי גולדסטאר כבר בפתיחתו, בשנת 2004.

אז, בדייט הראשון שלנו, הבטתי במנות מעוררות התיאבון שהוגשו לשולחנות. הן חייכו אליי חזרה, אך לא היה לי נעים להזמין. חששתי ממביכון סורר בין השיניים או שיטפטף לי רוטב על החולצה. יש לי כישרון מיוחד לעניין. היום, היא כבר יודעת איך אני נראה כשאני מתעורר בבוקר, אז הפעם באנו לא רק לשתות, אלא גם לאכול ולאכול טוב!

לא סתם קוראים למקום "ארמדילו קיצ'ן בר". השף צחי זילברליכט, אקס ה"אורקה" וה"פיקוק", שנכנס כשותף עם המייסד אלכס רבינוביץ', יצר תפריט אוכל עשיר ועכשווי, המשמש כבן לוויה אידאלי לאלכוהול.

אבל קודם כל שתייה. המקום מתהדר בעשרה סוגים שונים של בירה מהחבית. רוית בחרה בפאולנר הקלילה, ואני בדנסינג קאמל IPA (אינדיה פייל אייל) התל אביבית המצוינת – בירת אייל בסגנון אנגלי מסורתי עם טוויסט ישראלי בדמות סילאן.

התלבטנו רבות בין כל מנות התפריט המגוון, בסוף החלטנו להתחיל עם ברוסקטה פטריות וכריך עוף רוסי. ברוסקטת הפטריות מורכבת מלחם פריך, על גביו מנה נדיבה של פטריות חמימות ועליהן קרם פרש צונן ועדין. מנה מצוינת ועשירה בטעמים. הכריך הרוסי נתן פייט יפה. סנדוויץ' טעים של לחם בריוש שבתוכו עוף צרוב, תפוח אדמה קראנצ'י, שמיר, מלפפון חמוץ, בצל, מיונז וחרדל. נזכרנו במארי אנטואנט, שלה יוחס בטעות המשפט "אם אין לחם, שיאכלו בריוש". את הבריוש החליפו המתרגמים לעוגות. אחרי הכריך הרוסי, אפשר להחזיר את הכבוד האבוד לבריוש.

נותרנו עם טעם של עוד. צחי השף שישב על הבר המליץ לנו על הקלמרי הצרוב ועל מנת הדגל - הסלופי ג'ו הפופולרי, ובצדק. מנת הקלמרי הייתה שילוב לא שגרתי של הים התיכון עם המזרח התיכון: קלמרי צרובים המוגשים עם טחינה עזת טעם, פול ובצל סגול, ולצדם לחם פרנה מרוקאי פריך לניגוב מפנק. הסלופי ג'ו היה חגיגה בפני עצמו. הבשר הטחון, אשר מורכב משפונדרה, חזה בקר ושייטל המוכן במקום, היה ממש טעים, כמו גם הרטבים המשובחים, הלחמנייה החמימה והצ'יפס הנלווה. המנה החזירה אותנו היישר למסעדות הדיינר האהובות בארצות הברית. חובה לאוהבי הבשר.

סיימנו שבעים ומרוצים. לפני שזזנו, צדו את עינינו שמות המוטבעים על הבר ליד כל כיסא. לשאלתנו, ענו לנו שאלה שמות של לקוחות קבועים עוד מפתיחת המקום. כיף לדעת שיש בר המעריך את הלקוחות הוותיקים שלו כמו שהם מעריכים אותו.