Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > מסעדות מומלצות> כתבת ביקורת על מסעדת האווזים בתל אביב
לחם בשר הרצליה

אווזים נמל תל אביב


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"את הקבב קל מאוד להרוס. מערכת היחסים העדינה כל כך בין כמות הבשר וכמות השומן, התבלינים ומידת הצלייה מחייבים מומחיות ודיוק. הקבב של האווזים היה ונשאר אחד האהובים עלי..." גיל ח' עמית מבלה כמיטב המסורת השכונתית, עם הרבה אוכל טוב המוגש בנדיבות ובאווירה נעימה באווזים בתל אביב

אייל ואני מכירים עוד מהתיכון. כשאנחנו יוצאים לאכול סביר להניח שתמצאו אותנו במקום שמגיש אוכל, ואוכל זה בשר. עם השנים דגמנו לא מעט מסעדות. לחלקן חזרנו, מחלקן העדפנו להתרחק, חלקן קיימות עד היום וחלקן נעלמו כלעומת שקמו. עם כל הכבוד למסעדות למיניהן, ויש כבוד, צריך לתת כבוד לאבות המייסדים של הז'אנר. לצערנו גילינו שחלק מהאבות המייסדים התקלקלו עם השנים, נתנו לשם ולמוניטין לעמוד בפרונט בזמן שהאוכל, הן בכמות והן באיכות, עבר לאחור. ביקור נוסטלגי במסעדת האווזים המיתולוגית בנמל תל אביב הראה לנו שלמרבה השמחה היא נותרה נאמנה לעצמה ולקהל.

המסעדה הזו היוותה תמיד נמל מבטחים. עוד מימי התחרות המפוברקת בינה לבין המסעדה השכנה, כשהמלצרים של שתי המסעדות עמדו בחוץ וניסו למשוך את הלקוחות של ה"מתחרה" בהבטחות שונות. מעטים ידעו ששתי המסעדות היוו חזית כפולה למסעדה אחת עם מטבח משותף.

מבחינה חיצונית המסעדה לא השתנתה מאוד מהפעם האחרונה שביקרנו בה. גם איתן המיתולוגי יושב שם עדיין, מסביר פנים ללקוחות בזמן שצוות המלצרים בודק שכולם שבעים, אבל המבחן האמיתי הוא לא החיצוניות, אלא האוכל.

התחלנו עם מנת סלטי הבית המסורתית, זו שהשולחן מרגיש ריק בלעדיה. שניים עשר הסלטים צבעו את השולחן באדום של עגבניות השרי, הכתום של הגזר המרוקאי החריף, החמוצים וכל יתר החברים. יחד איתם הגיעו מנות החומוס שלמרות שמשחקות כאן תפקיד משני אל מול מנות הבשר, עדיין מצליחות להוות אטרקטציה בזכות עצמן. החומוס משובח. כזה שלא יבייש גם חומוסיות מקצועיות. אייל הזמין כמנהגו חומוס נקי ואני הלכתי על חומוס פטריות. הפטריות היו כל כך טעימות שסיימתי את החומוס עוד לפני שהגיעה השתייה. הלאפות של האווזים הן קריספיות באופן מיוחד.

אחר כך הגיע הבשר. לא התחכמנו יותר מדי. שישליק פרגיות, שיפוד קבב, וכבד עוף. הכי סטנדרטי, אבל כמה טעים! האווזים הוכיחה לנו בצורה חד משמעית שמעמדה כמוסד מיתולוגי נותר איתן כתמיד. נכון, כבד ופרגיות הן מנות די סטנדרטיות, אבל מידת העשייה המדויקת של הכבד כמו גם התבלון הכל כך מוקפד של הפרגיות הם בדיוק אלה שעושים את ההבדל בין עוד מסעדה למקום שבאמת יודע מה הוא עושה, ועושה את זה טוב. בניגוד לשני הקודמים, את הקבב דווקא קל מאוד להרוס. מערכת היחסים העדינה כל כך בין כמות הבשר וכמות השומן, התבלינים ומידת הצלייה מחייבים מומחיות ודיוק. הקבב של האווזים היה ונשאר אחד האהובים עלי.

לקינוח הלכנו על בוואריה, כמו תמיד. הטעם של הבוואריה באווזים מחזיר אותי לילדות. אין מה לעשות. מתכון מנצח לא מחליפים.

הרבה דברים השתנו בתל אביב במרוצת השנים. מקומות שנחשבו למוסדות בזמנם היו ואינם עוד, חלקם קיימים עדיין רק שההווה משונה מהעבר המפואר. כמה טוב לדעת שלפחות האווזים שומרת על הגחלת, ועל המנגל, בוערים.

לחם בשר הרצליה אירועים חדש