לונץ - קפה ביסטרו

"השמועות על הפיתה קארי של המקום כבר פרסו להן כנפיים והיא רכשה לה מעריצים מושבעים. הפיתה, שבדרך כלל אנו אוכלים אותה עם שווארמה או פלאפל, הפכה למצע מהנה ליוגורט עזים טרי, רוטב קארי, ירקות טריים, כוסברה ואיולי..."ליאור פנחסי, לונץ, תל אביב

"אנחנו צריכים לדבר", אמרה לי רוית, ואני קפצתי למשמע המשפט שמפחיד גברים כבר 2000 שנה. "לא, לא התכוונתי למשהו דרמטי", הרגיעה אותי, "פשוט שבועיים כבר שכל אחד היה עסוק בעבודה שלו ולא יצא לנו לדבר קצת. אז בוא נצא לאנשהו". נסענו לשדרות רוטשילד, עמוסת המסעדות והרשתות. חיפשנו מקום שקט ושמחנו לגלות שתי דקות מהשדרה בפינת הרחובות לונץ וביל"ו את קפה לונץ.

כבר בכניסה הרגשנו שבחרנו נכון. את האווירה העוטפת את בית הקפה-ביסטרו אפשר לסכם במילה אחת: "נעים". זה מתחיל בעיצוב המיוחד של המקום: חצי פריזאי, חצי תל אביבי של פעם. מרצפות וינטג' מובילות לשידת ספרים עתיקה, כשאת הקירות מעטרים ציורים יפים של טיפוסים פריזאים.

דניאל מקבלת את פנינו בחיוך. קפה לונץ הוא הבייבי שלה ושל בעלה, השף עודד סיידא, אשר עסוק במטבח הנשקף מבעד לזכוכית. לפני שנה הם הגשימו את חלומם לפתוח בית קפה-ביסטרו שבו אווירה משפחתית אך לא מתחנפת, שירות מסור אך שומר על הספייס, מקום שיקי שלא צועק את זה ואוכל פשוט וטעים במחיר סביר.

ואכן, מבט בתפריט מגלה שכל אחד יכול למצוא כאן משהו לאכול. ארוחות הבוקר נעות בין אגס בנדיקט עם עדשים שחורות הנותן פייט יפה ל"בנדיקט" הפופולרית ועד לקערת קורנפלקס עם חלב, למי שבאמת רוצה להרגיש בבית. דניאל הציעה לנו "עסקית מאוחרת", עסקית משתלמת ביותר המוצעת בין השעות 20:00-16:00 וכוללת מנה גדולה, טאפאס לבחירה ושתייה קרה/חמה במחיר המנה הגדולה+12 שקלים.

בחרנו בלאטקס ובחומוס דלעת ויוגורט עזים. זו הייתה בחירה מצוינת. לביבות הלאטקס הנימוחות טבלו בגבינת שמנת עם מלפפון ועגבנייה טריים. הטבעונים מבינינו יוכלו להחליף את הגבינה בטחינה גולמית מצוינת, ובכלל ימצאו בקפה לונץ מגוון מנות מספק ביותר. ממרח החומוס דלעת היא מנה חדשה שצברה מעריצים מיד עם המצאתה, ובצדק. הדלעת המתוקה משתלבת עם יוגורט העזים החמצמץ והפלפל החריף ויוצרת סרנדה של טעמים.

לקחנו גם את תבשיל החיטה שקרץ לנו מן התפריט. תערובת החיטה נחה לה על מצע של עלי מנגולד ורוטב עגבניות חלק ומשובח. מנה מפתיעה ומהנה שגם קרניבורים מושבעים ישמחו לטעום.

עברנו למנות העיקריות. על אחת לא התלבטנו לשנייה. השמועות על הפיתה קארי של המקום כבר פרסו להן כנפיים והיא רכשה לה מעריצים מושבעים. לשולחן הגיעה מנה שמחה ומלאת חיים בשלל צבעים. הפיתה, שבדרך כלל אנו אוכלים אותה עם שווארמה או פלאפל, הפכה למצע מהנה ליוגורט עזים טרי, רוטב קארי, ירקות טריים, כוסברה ואיולי. המנה משקפת במדויק את התפיסה של עודד: ליצור אוכל ישראלי טעים ומשביע, העשוי מחומרי גלם בסיסיים וטריים, עם טוויסט קטן המפתיע את החיך. למנה העיקרית השנייה הזמנו טורטליני סלמון מעושן וגבעולי מנגולד, המגיע עם רוטב שמנת, יין לבן וכמהין. הטורטליני המצוין והמשביע נעשה במקום (כמו כל המנות, למעט הלחם) ומרגישים את זה בטריות. עודד מאמין שאומנות הבישול טמונה בתיבול ובאיזון של המנות, ואכן כל המנות הצטיינו בתיבול מדויק, כשכל המרכיבים משתלבים בהרמוניה.

נותרנו שבעים ומרוצים, אך תמיד יש מקום לקינוחים. רוית, חובבת המתוק, בחרה טארט שוקולד שהיה מתוק עם טעם עז של שוקולד מריר איכותי. אני בחרתי בפאי תפוחים עם קרם פרש שהיווה אנטיתזה לטארט עם מתיקות מעודנת ביותר והיווה סיומת מצוינת לארוחה מהנה.

לפני לכתנו, עצרתי ליד אחד הציורים. "הוא מוכר נקיפות מצפון במחיר מבצע" היה כתוב מתחת לדמות הפריזאית. לא בטוח שהבנתי, אך דבר אחד בטוח: גם אוכל לא מתנשא יכול להיות טעים ביותר, וכשהאווירה כל כך נעימה, בהחלט שווה לחזור.