רובינשטיין

"והנה היא, בכבודה ובעצמה, פלטת קצבים "קטנה" של קילו אחד, בחלוקה שווה לאנטרקוט, סינטה ופילה. הנתחים, מבשר משובח, הורדו מהגריל כשהם עדיין בדרגת מדיום-רייר וממשיכים להיעשות עוד קצת בפלטה הלוהטת עצמה..." שפרה צח, רובינשטיין, נתניה

"הייתי צריך לצלם את זה" נזכר ליאור באיחור אל מול מחבת הברזל הריקה, שרק לפני כמה דקות רחשו בה נתחי בשר במשקל של קילו(!) וכעת נותרו בה רק כמה פירורים. אמרתם "רובינשטיין" – אמרתם בשר. המשפחה הנתנייתית, שעוסקת כבר כמעט חמישים שנה בעיבוד בשר, פתחה לפני שש שנים את המסעדה במתחם יכין סנטר, שכולה חגיגה לקרניבורים. החל ממוצרי המעדניה המוצגים בכניסה, דרך מגוון המנות הרחב שמתפרש על כל סוגי הבשר בכל שיטות ההכנה, וכלה במבצעים אטרקטיביים לאורך כל שעות היום והלילה.

התפריט שבנה השף פנחס אטיאס, המלווה את המסעדה מאז הקמתה, מפנק שווה בשווה את שוחרי הבשר הלבן (בייבי ריבס ברוטב שזיפים, למשל) וגם את אלו, כמונו, שמתנזרים ממנו (קדרת טלה ביין ודבש, מישהו?). הכל על בסיס בשרים שמטופלים במקום. מצד שני, גם הצמחונים לא מקופחים – יש כאן סלטים מגוונים, פסטות ואפילו המבורגר צמחוני מושקע. תוסיפו לזה את הגודל הנדיב של המנות, החלל החמים ורחב ידיים והאווירה הכפרית הנינוחה, ותבינו מה הופך את רובינשטיין קצבים לאחת המסעדות הפופולאריות בסביבה.

כוסית של מרטיני אספרסו מריר-מתוק לפתיחה, ואנחנו פוצחים בשתיים ממנות הדגל- פלטת פתיחה ופטה כבד. הפלטה היא סוג של ארוחת איכרים מחוספסת המוגשת על קרש עץ ועליו כמות נכבדה של פרוסות בשר מעושן, יחד עם עגבניה ומלפפון שלמים, גבעול בצל ירוק, לחם הבית ומטבלים פיקנטיים. מעמיסים פרוסה על הלחם, מעטרים בטפנד זיתים, נותנים נגיסה במלפפון, לוגמים בירה סטלה מהחבית (הוא) או את יין החודש המוצלח (אני) ונאנחים בהנאה. פטה הכבד, מצידו, לוקח אותנו אל אצולת המטבח הצרפתי: שתי פרוסות עבות במרקם קרמי, שמוגשות עם טוסט בריוש מתקתק ופריך ועם שתי ריבות תוצרת בית, האחת של בצלצלי שאלוט וסילאן והשניה של עגבניות שרי וגרגרי כוסברה. כל השילוב הזה יוצר מנה מענגת ורבת טעמים.

ובתפקיד האורח הפרוע – הסלט היפני שלי. האמת, המילה סלט קטנה עליו. מדובר בקערה ענקית מלאה כל טוב: עלי חסה טריים, עגבניות שרי, רצועות מלפפון, גזר ובצל סגול, נבטים, פלפלים קלויים, פרוסות תפוח ופקאנים מסוכרים, כשעל כל זה מונחת כמות נדיבה של נתחי פרגית מוקפצים בטריאקי, ורוטב ויניגרט-הדרים המחבר ומאזן בין הטעמים והמרקמים. יופי של מנה, שיכולה בשקט להיחשב כארוחה בפני עצמה. רק העובדה שהמנה העיקרית עוד לפנינו עוצרת אותי מלחסל אותה עד תומה.

והנה היא, בכבודה ובעצמה, פלטת קצבים "קטנה" של קילו אחד, בחלוקה שווה לאנטרקוט, סינטה ופילה. הנתחים, מבשר משובח, הורדו מהגריל כשהם עדיין בדרגת מדיום-רייר וממשיכים להיעשות עוד קצת בפלטה הלוהטת עצמה, כשהם שומרים על מלוא עסיסיותם וטעמם. יחד איתם מגיעים רוטב צ'ימיצ'ורי עוקצני, רוטב פורטבלו ויין מתקתק ורוטב פלפלת פיקנטי, שמגוונים לנו את הלעיסה, וגם צלחת עתירה בירקות קלויים שנצלו אחד-אחד בתבלינים שונים ואז חוברו למנה צבעונית אחת. ליאור מסתער על האנטריקוט, מלך הבשרים מבחינתו, ואני על הסינטה, החלק המועדף עליי. אך בסוף שנינו מסכימים פה אחד שהפעם דווקא הפילה ניצח בגדול, עסיסי ובשרני כמו שרק מומחים יודעים להכין.

אחרי ארוחה כזאת מתבקש קינוח קליל, וכך, למרות חיבתנו לטירמיסו וקרם ברולה, הקינוח המנצח של הערב הוא קומפוזיציה ציורית בטעמים טרופיים ובגווני זהוב-לבן: מרק אננס מנוקד בקציפת תות, במרכזו פנקייק קטן, עליו מונח כדור של סורבה מנגו בתוכו נעוצים עלי טוויל שקדים החובקים תלולית של קציפת קוקוס. אוי, איך שאנחנו נהנינו!