קיוטו הרצליה

"בכלי אידוי שנפתח לשניים מונחים בחלקו האחד נתח נדיב של סלמון מאודה על מצע עלי כרוב וגזר קצוץ, ובחלק השני כרובית, ברוקולי וקישוא ששמרו על מרקמם הנגיס..." שפרה צח מבלה ערב בחברת האוכל היפני של קיוטו, הרצליה

אם אתם רוצים לדעת איך נראית מסעדה מצליחה, תנסו את "קיוטו", כמו שעשינו ענת ואני בסתם יום של חול. שעת ערב מוקדמת, והמקום שוקק. צעירים על הבר, משפחות וקבוצות של חברים ממלאות את השולחנות. אם אתם רוצים לדעת את סוד ההצלחה, שימו לב לתפריט העתיר כל טוב, ואז לשליטה של המלצרים בכל גווניו. כי החיבור הזה הוא שעושה את קיוטו למה שהיא, כבר 15 שנה. הוסיפו לכך את העיצוב המחודש, שיוצר חלל חמים המשלב אלמנטים יפניים עם חומרים טבעיים כמו עץ, אבן ובמבוק, ויש לכם קלף מנצח.

המטבח של קיוטו הוא בעצם שניים: זה שבפרונט אחראי על מחלקת הסושי, ואילו בשני, שמופקד על מנות המטבח, מככב הרכש החדש – שף נתנאל אלבז, שהגיע לכאן לא מזמן מה"סושיאל קלאב" והביא איתו רעיונות וטעמים שמעשירים את התפריט עוד יותר. הכיוון הכללי הוא יפני, כפי שמורגש היטב ברטבים ובתיבול, בתוספת קריצה פה ושם לשאר המטבחים האסיאתיים.

התפריט העשיר מציב בפני הסועדים התלבטות קשה, ולכן ההמלצה החמה היא להפקיד את עצמכם בידי המלצרים המיומנים. אלו מבררים את ההעדפות המדוייקות שלכם ובונים יחד איתכם את הארוחה.

ענת ואני נותנות לקוקטייל סאקה-ליצ'י לפתוח לנו את התיאבון, ואז מאתגרות את חמוטל המלצרית עם הבקשות שלנו. הרעיון הוא לדגום, בקטנה, כמה שיותר סוגי מנות, אבל ככה: ענת מתה על סלטים אסיאתיים ואותי הם פחות מעניינים, אני לא אוכלת פירות ים והיא דווקא כן, אבל לא בשר, שתינו מתות על סושי, אבל לא מטוגן, בבקשה, ועל אגף הנודלס נדלג הפעם, כדי לא להתמלא מדיי.

והנה זה בא. ענת מתחילה עם "סלט וולקנו" ברוטב אסיאתי, עם פירורי בוטנים פריכים מסביב, ולצידו אחד הספיישלים החדשים - נאם. מנה וייאטנמית עשויה דף אורז מטוגן, ממולא בשרימפס ושיטאקי, כשאת הטאצ' היפני נותן רוטב טבילה פיקנטי-חריף עם הרבה שומשום. אני נותנת קונטרה עם שתי מנות דג מצויינות – האחת היא טונה "בלו לגונה" - פרוסות מנתח טונה שעבר צריבה קצרצרה שהותירה אותו פריך מבחוץ ואדמדם-נא מבפנים, עם שני רטבים פיקנטיים לטבילה, והשניה "סשימי ניו-סטייל", פרוסות דקיקות של דג נא משני סוגים, במרינדה מעודנת.

ממנות הפתיחה המוצלחות אנחנו עוברות לסעיף המרקים. אצל ענת זהו ראמן גיוזה – מרק על בסיס ציר עוף וירקות שורש, מחוזק בסויה ומירין, בתוספת רצועות כרוב, גזר ובמבוק, וכיסון בצק ממולא עוף טחון ממתין בתחתיתו. ה"מנרוי" שלי, על בסיס ציר פטריות שיטאקה וכרישה, אידיאלי לכל מי שמחפש מרק צמחוני, וטעים להפליא גם לשוחרי הבשר. בתוך המרק יש אצות ווקאמה ואטריות אודון חלקלקות, ולצידו מוגשת צלוחית פירורי טמפורה אותם יש לבזוק מלמעלה, לטובת הניגוד הקריספי.

מחלקת הסושי כוללת עשרות סוגים, ולאחר התלבטות ממושכת אנחנו מאחדות כוחות לטובת קומבינציה מוצלחת של שילובי סלמון-טונה-אבוקדו בהרכבים שונים, עשויים בקפידה.

בשלב זה מתגלה היתרון הגדול של המטבח היפני. גם אחרי כל המנות האלה אין תחושת כובד, ואפשר להמשיך אל המנות העיקריות. ה"גורקי סלמון" של ענת, מלבד היותו מנה אסתטית וטעימה, הוא גם ארוחה דיאטטית מצויינת. בכלי אידוי שנפתח לשניים מונחים בחלקו האחד נתח נדיב של סלמון מאודה על מצע עלי כרוב וגזר קצוץ, ובחלק השני כרובית, ברוקולי וקישוא ששמרו על מרקמם הנגיס. רוטב טבילה על בסיס סויה ובצל ירוק מוגש לצד המנה ומוסיף לה נופך פיקנטי. אני בשלב זה נפרדת מהדגים שליוו אותי עד הלום לטובת יקינאקו עוף - נתחי עוף שחמחמים ועסיסיים ברוטב שום וג'ינגר, יחד עם ירקות מוקפצים.

אחרי כל הטוב הזה לא צריך יותר כלום. אפילו הקינוח נראה לנו מיותר. קנקן תה ירוק סוגר את החוויה היפנית שלנו בקיוטו.