פולי

"פטריות אפויות ממולאות תערובת גבינות ייחודית מנה מעולה ועל כן מוגדרת גם כמנת הבית, הוגשה בליווי אנטיפסטי ירקות קלויים שהכיל חצילים, בטטות ופלפלים..." ענבל גרזון משוטטת בין שכונות העיר ומגלה את פולי הוותיקה, ירושלים

רחובות מרכזיים, מוכרים, גדושי חנויות ומסעדות כבר משעממים אותי. מה לעשות, חמש שנים בעיר הקודש עושות את שלהן, מעצימות את הדחף התמידי והאין סופי שיש בי לתור אחר הריגוש הבא. הרעב שבתוכי, כמו תמיד, מוביל אותי ואת החבר שאיתי להתחיל בחיפושים אחרי המקום שיאכיל אותנו בכל טוב ובתקווה גדולה, יסייע בכיסוי הבור הענק שנפער בקרב קיבתנו. החיפוש החל באחת מהשכונות הירושלמיות היותר מוכרות, המושבה הגרמנית, אולם כדי למלא את יהבנו שביקש למצוא מקום חדש, המשכנו אל שכונה קרובה, פופולאריות מאוד אך מרכזית פחות, שכונה הממוקמות בשולי מרכז העיר, שכונת בקעה.

שוטטות קלה בתוך השכונה עזרה לנו להגיע אל "פולי", מסעדה וותיקה שרק לאחרונה החליפה בעלים, כי יש משפט עתיק שאומר ש"כל שינוי הוא לטובה", ומרוב שהוא עתיק כבר הספקתי לשכוח בעצמי שהטענה הזו מוכיחה עצמה כל פעם מחדש ולכן מוכרחה להוכיח עצמה ללא ספק גם הפעם.

בכניסה למסעדה מהרחוב המיושב בתי מגורים, קיבלה את פנינו מרפסת עץ קסומה שהכניסה אותנו לאוירה בניחוח איטלקי קליל וקסום. חלל המסעדה הפנימי הוא בית ערבי בן 100 שנה, עטוף עץ ובטון, שילוב חומרים המעניק תחושת חמימות מרגיעה בעיקר אם מוסיפים למשוואה את תקרות החלל הנמוכות שהביא איתו הסגנון הערבי.

אנחנו בחרנו לשבת בחלל פנימי עוד יותר, זה שתפקידו הקודם היה להיות בור מים עתיק יומין, צורתו כצינור חצוי המשלב מספר חלונות מסורגים המשקיפים אל פנים המסעדה והמטבח. החלל הייחודי מחבק את הסועדים בקשת בטון ומכרבל אותם בספות רכות ונמוכות הפזורות בו, ככה מייצרים אווירה נעימה שלא אפשרה לנו לקום בסוף הארוחה.

השולחן הנמוך מולו ישבנו, החל מתמלא, פוקצ'ה חמה וטרייה במיוחד, מתובלת בכל טוב, הוגשה לשולחן יחד עם ממרח פסטו, ממרח עגבניות מיובשות וגבינת שמנת עשירה, יחד איתה סלט שורשים מתקתק מוינגרט הדרים, טעם שחוזק על ידי מעט צנוברים וחמוציות, גרמו לנו לסעוד בביסים קטנים ומשתהים, ועזרו לנו להתענג על תחושת התיאבון שרק נפתח, תיאבון המצפה למנות הבאות שיגיעו. וכשהגיעו, התקבלו בברכה, פטריות אפויות ממולאות תערובת גבינות ייחודית מנה מעולה ועל כן מוגדרת גם כמנת הבית, הוגשה בליווי אנטיפסטי ירקות קלויים שהכיל חצילים, בטטות ופלפלים שהשתלבו יחד בצורה נפלאה ועם שאריות הפוקצ'ה מהמנה הראשונה. ולבסוף, המנה המעולה שחתמה בכבוד את השלב הזה של הארוחה וסגר סופית את בור הרעב בקיבה, ריזוטו עגבניות מיובשות מוקרם בשמנת ופרמזן, רגע מושלם.

בין לבין המנות, ולאחר שיחה קלה עם שלומי, מבעלי המסעדה, הופתענו לגלות כי המסעדה פתוחה כבר משעות הבוקר המוקדמות מאוד וארוחות בוקר מוגשות לסועדים החפצים בכך. בנוסף מוגש תפריט עסקי לסועדים יום יום עד השעה חמש בערב, הצעה משתלמת ביותר וטעימה לא פחות.

התיאבון שנסגר, נפתח מחדש לטובת התיאבון השני, זה האחראי על רמות הסוכר בדם. וכך פתחנו את שלב הקינוחים עם טירמיסו קפה מופלא ומוס שוקולד אוורירי, שרק הגבירו את הרצון לעוד מתוק והובילו אותנו אל הקינוח של הקינוח, טרפלס שוקולד נימוח הנעשה במקום שהוגש בשילוב נהדר של גלידת וניל ואגוזי מלך, דרך טובה לחתום את הסעודה.

מרוצים מהמציאה ורגועים מהסעודה, שמחים על שהוספנו עוד מספר צעדים לדרכינו לקראת הגעתנו אל המסעדה, הכרחנו עצמינו לקום מהספה, נפרדנו לשלום והמשכנו לדרכינו בין שבילי השכונה הוותיקה.