Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> כתבת ביקורת על מסעדת גספאצ'ו באשקלון

גספאצ'ו


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"נתח פילה עבה וגבוה, צלוי למידת מדיום מושלמת, עסיסי להפליא ומלווה בשני נתחים נדיבים של כבד אווז מריר ונימוח. המנה לוותה ברוטב תאנים ויין סמיך ומתקתק, ובירקות קלויים..." גיא סופר זמרני, גספאצ'ו, אשקלון

את המנוי שלנו לרשות שמורות הטבע והגנים החלטנו לנצל בפארק הלאומי אשקלון. הוא קרוב יחסית – פחות משעה נסיעה בצד ההפוך לפקקים, יש בו שילוב של חוף ים מקסים (ובניגוד לחופי המרכז - ריק כמעט לחלוטין), עתיקות והיסטוריה, עצים ודשאים. ובעיקר - הוא לא גדול, ואפשר להקיף אותו בשעתיים של הליכה, שזה בדיוק מה שעשינו אחה"צ אחד אחרי העבודה. אלא שההליכה, עם רוח הים המלוחה, פתחה גם פתחה את התיאבון. סרנו לגספאצ'ו, שממוקמת במלון הולידיי אין שעל הטיילת, ואמנם לא משקיפה אל הים אבל משקפת אותו היטב בתפריט.

זוהי מסעדת שף בניהולו של גיא פרץ. השף בפועל עונה לשם נעמן. שתי כוסיות שוט עם קוקטייל גספאצ'ו (וודקה, פירות ורימונים) הוגשו לנו מיד, ולצידם קנקן של מים צוננים, עם נענע ולימון. העיצוב של המקום משתלב יפה עם התפריט: מחד קירות צבועים בתכלת בהיר, תצוגת יין מרשימה (וכשרה. המסעדה כולה כשרה) ותמונות גדולות בשחור לבן של הפארק הלאומי. מאידך – קיר ורוד עם פיתוחים זהובים בהירים שכאילו שועתק מהבית של סבתא. והבית של סבתא נוכח גם במטבח: לצד מנות שף מעוצבות ומרשימות כולל התפריט גם תופינים מהמטבח המרוקאי: קציצות דגים, פסטייה, תבשילי טאג'ין וסיגרים ממולאים, מלוחים וגם מתוקים.

התחלנו עם שתי מנות כאלה, מהמטבח של סבתא: ראשונים הגיעו קבבים של דגי ים קצוצים על הסכין, צלויים בגריל ומוגשים בקדירה לוהטת של פלפלים חריפים בדיוק במידה הנכונה, זאת שמעקצצת על הלשון אבל לא מוציאה עשן מהאוזניים. לצידם: פסטייה נהדרת, ממולאת בנתחי פרגיות, אגוזים, שקדים וצימוקים, מתובלת בהל, קינמון וג'ינג'ר, טובלה בריבת עגבניות שרי וברנדי ומפודרת באבקת סוכר. את שאריות הלחם הטרי, שהביאו לנו לפני כן (עם צלוחיות של טפנד זיתים, קונפי שום, פלפלים חריפים עם שום ושמן זית וטחינה-עמבה מצוינת), ניצלנו כדי לנגב את הרטבים מהצלחת.

אחרי מרענן חיך, בדמות סורבה אשכולית, קמפרי ויין לבן מבעבע, הוגשו לנו המנות העיקריות. סינייה בס סלע היא אינטרפטציה שלא מזכירה בשום צורה את הדבר הזה שמגישים במסעדות מזרחיות. למעשה, המכנה המשותף היחיד הוא טחינה. חוץ מזה היו שם פלטים של דג, רכים ומעט פריכים בקצוות, חציל קלוי, לימונים כבושים, עגבניות שרי ובצל סגול. הטחינה, מתובלת בסומק, הוזלפה מלמעלה, מיתנה את טעמי החציל החזקים והדגישה את בשר הדג העדין.

פילה רוסיני הייתה מנת שף הארד קור, והייתה עשויה בדיוק מדעי כמעט: נתח פילה עבה וגבוה, צלוי למידת מדיום מושלמת, עסיסי להפליא (את הבשר, סיפר לנו נעמן, מושחים פה בשומן אווז, כדי לנסות ולהעתיק במגבלות הכשרות את האפקט שמשיגים הצרפתים עם חמאה) ומלווה בשני נתחים נדיבים של כבד אווז מריר ונימוח. המנה לוותה ברוטב תאנים ויין סמיך ומתקתק, ובירקות קלויים.

ההתלבטנו ארוכות לגבי הקינוח. גם מכיוון שאנחנו נוטים לחשוד בקינוחים במסעדות כשרות, וגם כי כבר היינו שבעים למדי. אבל הביצוע הכה מוצלח עד כה שכנע אותנו לנסות בכל זאת, כמו גם היצע המנות המתוקות והמגוון הייחוודי שלהן, שמוכיח שכאן לא מתעסקים בתחליפים. לא התאכזבנו: קדאיף חלבה וסילאן כלל סלסלה של שערות קדאיף, עם גלידת וניל משובחת, עוטרה בחלבה מוקצפת, פיסטוק גרוס, סילאן וטחינה גולמית. אהבנו את משחק המרקמים – פריך-רך. על השילוב המוצלח של חלבה, סילאן ופיסטוקים אין צורך להכביר מילים. לצד מנה זו לקחנו סיגר פיסטוקים, ממולא בפיצוחים מתפצחים בפה ובסילאן. קינוח שהתכתב עם הפסטייה מהמנה הראשונה, ושילח אותנו אל הדרך הארוכה חזרה הביתה עם טעם מתוק בפה.