"קדירת הפטריות מעניינת לא פחות. גם כאן הבסיס למנה הייתה קערית פחממתית, הפעם של בצק שמרים, שערסלה פטריות ועגבניות שרי, שוחות ברוטב רוזה עשיר ומוקרמות בגבינת פרמז'ן..." גיא סופר זמרני חוזר מחופשה בחו"ל ישר למסעדת ערמונים באשקלון
אנחנו חוזרים משבוע ברומניה, היכן שכל ארוחה צריכה קרדיולוג צמוד. אח, כמה התגעגעתי לאוכל של הארץ. אחרי שבוע של בשר, עוד בשר ועוד טיפה בשר לקינוח, היינו חייבים להגיע למסעדה חלבית.
ערמונים באשקלון כבר נמצאת על הכוונת זמן מה, והיום החלטנו להגיע. המסעדה מעוצבת בסגנון אירופאי: צבעים חמים ושקטים, בר בצורת עגלה גדולה, שולחנות וכסאות מרווחים והרבה ספייס. היו באולם שני מיני-אירועים שלא הפריעו לנו בכלל, האקוסטיקה מצויינת. גם המוזיקה נעימה אבל לא משתלטת. למסעדה יש גם חצר, אבל העדפנו לשבת בפנים, כי בחוץ עישנו. המסעדה ממוקמת כמה דקות מהמרינה וקרובה מאוד לפארק אשקלון, אבל יחד עם זאת, היא בתוך שכונת הוילות אשכולי פז, עם המון מקום חנייה ובלי ההמונים הגודשים את חוף הים.
על התפריט, בהכשר בד"צ, אחראי השף הדס דאודי, פעם מסעדת "בדולינה" בגדרה שחיבבנו מאוד. התפריט מגוון למדי, פסטות, פיצות, סלטים ודגים. לכאורה סטנדרטי, אבל התעמקות קצרה שולפת פנינים לא צפויות: הן ברכיבים והן, כפי שאנחנו עתידים לגלות ממש בקרוב, בהגשה.
התחלנו עם שתייה סחוטה במקום – גזר תפוזים לי, ולימונענע לה, וביקשנו קנקן מים להמשך הארוחה. כבר בראשונות, ניתן לראות כמה שמשקיעים פה במנות ובצלחות. מנת שיפודי חלומי, שקל לדמיין כשני שיפודים עם קוביות גבינה, כללה דווקא ארבעה נתחים מלבניים ונדיבים של גבינה, עטופים עלי פסטה ומטוגנים בפירורי לחם. צורת הטיגון הייחודית איפשרה לנו ליהנות מהטעם העשיר של הגבינה, שהתחממה אך נשארה מוצקה. ובאשר להגשה: השיפודים, אם ניתן לקרוא להם כך, הגיעו בליווי עם שני רטבים שמקשטים את הצלחת: רוטב שמנת ורוטב צ'ילי. שילוב של שני הרטבים בכמויות שונות מאפשר משחק כייפי עם הטעמים של הגבינה. לצד המנה הזו לקחנו סיגרים במילוי לבנה, זעתר ועגבניות מיובשות, שהוגשו לצד רוטב טחינה עשיר בכלי מעוצב שנח ביניהם. שתי מנות קלילות וטעימות שהחזירו אותנו קצת לטעמי הים התיכון שכה חסרו לנו.
לעיקריות משכו את עינינו הדגים הטריים בתפריט, אבל אחרי שבוע של אוכל כבד החלטנו ללכת על משהו קצת יותר קליל, שלא להעמיס יותר מידי על הגוף. זו לפחות הייתה התוכנית, אבל אז האוכל הגיע: סלט ערמונים הוגש כגבעה קטנה של ירקות סטנדרטיים יותר (עגבניות, מלפפונים, חסות) ופחות (ערמונים, לבבות ארטישוק), שבפסגתה נערמו צ'יפס בטטה וטבעות בצל מטוגנות. אם זה לא מספיק, כל הקונסטרוקציה הזו ישבה בתוך קערה עשויה טורטייה אפוייה, שהיא חטיף משגע בפני עצמו, ותובלה ברוטב וינגרייט וסילאן. כנראה הסלט הכי מעניין שאכלנו השנה.
קדירת הפטריות מעניינת לא פחות. גם כאן הבסיס למנה הייתה קערית פחממתית, הפעם של בצק שמרים, שערסלה פטריות ועגבניות שרי, שוחות ברוטב רוזה עשיר ומוקרמות בגבינת פרמז'ן. מנה שממוקמת איפשהו בין הפיצה, בגלל הבצק, לפסטה, בגלל כמויות הרוטב, עם שילובי טעמים חורפיים וזכרונות של תנורי אבן מאיטליה. טעים מאוד ומוצלח מאוד.
לקינוח והשלמת הסיבוב האירופאי חלקנו עוגת שוויצריה הקטנה – קרם מסקרפונה במילוי שוקולד מריר קראנצ'י, על בסיס עוגיות מרנג שוקולד ובעיטור נטיפי שוקולד לבן. שילוב נהדר של גבינה ושוקולד, שהודגש עוד יותר עם העיטור: פה לא מתקמצנים עלינו עם סירופ שוקולד זול, אלא משקיעים בגנאש שוקולד לבן, מעוטר ברוטב פירות יער. עם הקינוח לגמנו אספרסו קטן, התרווחנו וסיכמנו עוד שנה מוצלחת וטעימה, עם הבטחה לעוד רבות בעתיד.
