"קזה שפצלה – מאפה פטריות יער, שפצלה וגבינות, מנה שהגיעה בתוך מחבת קטנה והייתה פשוט נפלאה, גבינתית ועסיסית מאוד", עופר פרוסנר מעביר ערב עם היפה שלו בביירן, שברחוב פרישמן, תל אביב
תל אביב, ככלל, היא מקום טרנדי. לא מדובר כאן רק במקום שהוא "אופנתי", אלא גם בעובדה שבתל אביב יש חיפוש מתמיד ומעייף אחר "הדבר הגדול הבא". כשמשהו מצליח, ובתחום הקולינרי זה בולט, מיד יצוצו כאלה שיעשו את אותו הדבר קצת אחרת, יתנו לו טוויסט, וינסו לרכב על ההצלחה. גם הקהל התל אביבי מחפש כל פעם דברים חדשים – דברים שיפתיעו או שיתנו איזה עוקץ.
בביירן (בוואריה בגרמנית), הצליחו לעשות משהו חדש לגמרי, שלא היה קודם. זה לא שאי אפשר היה למצוא בירה טובה, או נקניקיות טובות או שניצל טוב, אבל הקונספט הכולל של אוכל בווארי, למי שמכיר, לא אוגד עד כה במסעדה אחת, וחבל. כל מי שיצא לו לבלות קצת במינכן, בוויקטואלרין מרקט או בצ'ינסישר טורם ביר גרטן, מכיר את התחושה הכיפית שיש במוסדות האוכל הבווארים: ההרגשה שאתה תמיד יושב עם הרבה אנשים, הקהל מקיף אותך בהמוניו אבל לא מציק, וכמובן השתייה והאוכל.
בכל מקרה, הכתבה הזו לא באה להשוויץ בידע שלי על בירת בוואריה, אלא לדבר על ביירן. נתחיל קודם כל בעיצוב המקום - יכול להיות שזה מפאת חוסר המקום ורצון לנצל את כל המטראז', ויכול להיות שזה מתוך כבוד כלשהוא למסורת הברוהויסר, אבל בהחלט יש תחושה של חברותא.
מעט אחרי שהתיישבנו הוגש לנו לשולחן פרצעל מעוטר בקימל, שהגיע עם מטבל שכלל גבינה ופפריקה, והיה במרקם המדויק שבו פרצעל צריך להיות מוגש – אני והיפה שהייתה איתי, מעדיפים פרעצל על כל לחם אחר, אז מבחינתו זה היה בול פגיעה.
שתי הראשונות שהגיעו אחר כך גם היו מצויינות: הביירנוורסט, נקניקיית בשר לבן שמנה שנחה לה על מצע סלט כרוב לבן, הייתה פשוט מצויינת. מסתבר שאת הנקניקיות מייצרים במיוחד עבור המסעדה, על פי מתכון ששוכלל ושוכלל עד שהגיע לרמת הדיוק הנוכחית. דגמנו גם קזה שפצלה – מאפה פטריות יער, שפצלה וגבינות, מנה שהגיעה בתוך מחבת קטנה והייתה פשוט נפלאה, גבינתית ועסיסית מאוד. הצלחות נשארו ריקות, ובינתיים קיבלנו בירות - חצי ליטר של לוונבראו וחצי ליטר של פרנציסקנר, שתיהן ממינכן, אחת חיטה ואחת בהירה.
העיקריות הגיעו – והחלטנו לנסות מנה אחת ממבחר השניצלים של המקום ואחת מתפריט הנקניקיות החדש. החלטה קשה, אבל מישהו חייב לקחת אותה. היפה הלכה על הנפוליטנה מבשר לבן (כל שניצל במסעדה יכול להגיע מבשר לבן, בקר עגל או עוף לבחירה), שניצל עם סלסת עגבניות ופלפלים, שינקן וגבינה. השילוב של המרכיבים היה פשוט נפלא – הדקות היחסית של הבשר הלבן יחד עם השינקין והגבינה, ששלושתם מרכיבים עם טעם דומיננטי, והסלסה שהעניקה למנה מעין מתיקות שהייתה חסרה לה.
מהנקניקיות אני בחרתי את הלנדייגר – זוג נקניקיות ציידים מבשר עגל, שיכולות להגיע עדינות או חריפות ובמקרה שלי הגיעו עדינות, וזה בסדר, כי בשביל העוקץ המציא אלוהים את החרדל. מה נאמר על הנקניקיות הנפלאות חוץ מזה שהן נפלאות, מתפצפצות בפה, בעלות מרקם נהדר, ועושות חשק לעוד. אני נזכר בטעם שלהן בזמן הכתיבה, ויש לי חשק עז לסור שוב לביירן ולהזמין אותן שוב.
לצד העיקריות הגיעו גם תוספות – סלט תפוחי אדמה קר, סלט ירוק רענן, פירה עמוס חמאה וכרוב חמוץ עם חתיכות שפק - כמו שתוספות צריכה להיות. השפק אגב עיטר גם את סלט הכרוב הרגיל שהתלווה למנת הביירנוורסט.
לקינוח, התפנקנו עם קייזרשמרן – עוגת עשויה מבלילה מטוגנת ומחולקת לחתיכות שהגיעה מלווה בריבת שזיפים. מדובר במנה מושלמת לסיום הארוחה, לא קלילה אבל במפתיע לא כבדה מאוד.
קשה להשוות את ביירן עם מסעדות אחרות, בגלל שהיא באמת מיוחדת. אז לא נשווה. רק נגיד שאת כל מה שאנחנו טעמנו, הם עושים מצויין, ומנסים להמשיך ולשפר את המנות כדי שהטעם יהיה כמו זה שבמינכן. אז גשו לשם, אני יודע שאני מתכנן גיחה נוספת בקרוב.
