הקיץ של נאמוס

נאמוס מציעה את כל מה שנחוץ לארוחה קיצית מרעננת. מנות פתיחה קרות, מבחר מאכלי ים, ובעיקר - תפריט סושי עשיר, חגיגה לאוהבי הז'אנר. שפרה צח מבקרת במסעדת נאמוס, שנמצאת במרינה של הרצליה.

מסעדת נאמוס היא מסעדה שתפורה לקיץ הישראלי. מרפסת העץ הפתוחה, שיושבת ממש מעל המרינה של הרצליה, מספקת בריזה מרעננת וחלומות על הפלגה למקומות רחוקים. המטבח, מצידו, מציע את כל מה שנחוץ לארוחה קיצית מרעננת – מנות פתיחה קרות, מבחר מאכלי ים, ובעיקר – תפריט סושי עשיר, חגיגה לאוהבי הז'אנר.

וזה בדיוק הכיוון שאנחנו הולכים עליו. קודם כל, הקומבינציה שנקראת "מגש קצר", שלפי קצב הגשתה לשולחנות הסמוכים היא אחת הפופולאריות כאן. הכינוי 'קצר', מסתבר, קצת מטעה. מדובר במגש זכוכית שמכסה כמעט את כל השולחן הזוגי שלנו, ועליו פרזנטציה מרהיבה: שורות-שורות של סושי מסוגים שונים, ובאמצע, על גילופי מלפפון עדינים, כמות נדיבה של סשימי סלמון, סשימי טונה אדומה וניגירי משני הסוגים.

במבט ראשון המשימה נראית קצת גדולה עלינו. אבל הסושי הם מהסוג המוקפד גם בחומרי הגלם, גם בהכנה וגם בשילוב הטעמים המדוייק, כך שהמגש הולך ומתרוקן, גם כשבכל פעם אחד מאיתנו מכריז שזה האחרון שלו. היו שם ספייסי טונה רול, ספייסי סלמון רול שהיה הפייבוריט שלי, רול סלמון-שרימפס שהתחבב על אוכל השרצים שבינינו ורול צמחוני, בדרך כלל החוליה החלשה, שהפעם הפתיע לטובה, כנראה בגלל הבטטה בטמפורה שהסתתרה בו. את כל הטוב הזה ליווינו, בהמלצת המלצרית, ביין 'וילה מריה' – יין ניו-זילנדי לבן, בטעם פירותי עשיר ונוכחות מודגשת, שהולמת מאוד מאכלים מתובלים ואסיאתיים.

לבסוף, כשעל המגש נשארות רק כמה יחידות בודדות, אנחנו מחליטים שכדאי בכל זאת להשאיר קצת מקום להמשך. על עיקריות אין מה לדבר, אבל שתיים מבין הראשונות המומלצות מוסיפות לארוחה שלנו את הטוויסט המתבקש. האחת, טרטר סי-בס לוקחת אותנו לכיוון הים-תיכוני, עם קוביות סי-בס כבושות ברוטב לימוני, המון עשבי תיבול, עלי מיקרו-סלק, בצל סגול קצח וקרוטונים, וכל זה על יוגורט שמרכך ומאזן את הטעמים. השניה הולכת לכיוון האיטלקי, וגם נטולת דגים לשם שינוי - צלחת צבעונית של גבעולי אספרגוס טריים חלוטים קלות, יחד עם פטריות יער צלויות, פולנטה בניחוח מודגש של שמן כמהין ו"גילוחי" גבינת פרמזן מעל.

גם בקינוחים אנחנו מחליטים לסמוך על המלצת המלצרית. הטוב מביניהם, לטעמנו, הוא הקרם ברולה, שמורכב מריבועים של קרם ברולה וביניהם דפים פריכים של טוויל שקדים, עם רוטב הדרים ליד, מה שיוצר שילוב ניגודים של חלקלק-פריך-מתוק-חמצמץ, וסיום מוצלח לארוחה כולה.