ויסטה

גיא סופר-זמרני מבלה את אחד הערבים הקרירים שהפתיעו אותנו השבוע במסעדת השף ויסטה שבחוף אשקלון. פיש & צ'פס ברוטב טרטר, גיוזות עוף, כבדים שיכורים, נתח גדול של סלמון וקוסמוס לקינוח. מול נוף הים, זו הייתה ארוחה מושלמת

את אחד הערבים הקרים שצנחו עלינו פתאום באמצע הקיץ רציתי לבלות עם אשתי, אבל היא יצאה עם חברות. בתמורה החלטתי להיפגש עם חבר ותיק, במסעדת ויסטה. אם לומר את האמת, ממש לא ציפיתי להיתקל במסעדת שף ברמה כזו על חוף הים של אשקלון, אבל עם עובדות קשה להתווכח. כשהייתי ילד, זה היה אחד החופים הקבועים של המשפחה, בימים שהעיר הייתה מרכז תיירותי של ממש. היום נשאר כאן מועדון סנוקר, כמה פאבים ומסעדה אחת, כאמור מצוינת וחדשה לגמרי, שנפתחה לפני קצת יותר מחודשיים ועדיין עובדת על תפריט הרצה. כבר בכניסה אתה מרגיש שהשקיעו בך: כסאות נוחים, בר מהודר, עיצוב מאד אלגנטי, תצפית משגעת לים הסוער וגם מרפסת, קרובה לים עוד יותר, המיועדת לימים חמים. עמי הבעלים סיפר שהוא מייחס משמעות רבה לעניין הקולינריה: "השף שלנו אופיר דדון הוא בוגר קורדון בלו, בעל ניסיון מעשי במסעדות בעלות כוכבי מישלן".

אל מול רקורד כזה, כל שנותר הוא לגשת לתפריט. לוויסטה יש היצע סושי רחב, ותפריט פיוזן ישראלי-צרפתי עם נגיעות אסייתיות. הזמנו מנה של לחם הבית, שהגיע חם מהתנור עם זיתים מצוינים, ושני ממרחים חרפרפים. הציעו לנו גם חצילים, אבל סירבנו בנימוס.

למנות הראשונות בחרנו מנת פיש & צ'יפס, ואחת נוספת, של גיוזות עוף. דג הקוד היה טעים, ורוטב הטרטר שבגללו אני חובב גדול שלה היה מצוין. הצ'יפס הוא תמיד הנקודה החלשה, אבל פה דווקא הפתיעו לטובה עם פיסות עגולות, פריכות ברמה הנכונה, שגם נעזרתי בהן כדי לנגב את שאריות הרוטב. גיוזות העוף הגיעו עם צד אחד חרוך היטב, מה שהקל מאוד על האכילה, כי הן לא התפרקו בידיים כמו שקורה הרבה פעמים. הן גם היו טעימות ביותר, עם מילוי עדין ואיכותי. את העלים הירוקים שהן נחו עליהן נשנשתי בזמן שחיכינו לעיקריות.

או אז בחרנו בכבדים ואגסים – מנה של כבדים שיכורים. הרוטב והאגסים הגיעו כשהם טובלים בטעם וריח חזקים של יין, שהשתלב בצורה מושלמת עם הכבדים שהוכנו בדיוק רב, כל זה עם כמות יפה של פירה טעים. המנה השנייה הייתה מוצלחת לא פחות: נתח ענק של סלמון, עשוי כך שהעור נעשה קראנצ'י, על פירה בטטות עם ירקות אפויים, פשוט אי אפשר היה להפסיק לאכול.

לקינוח חלקנו "קוסמוס", שהוא כוס עשויה שוקולד אפוי, מלאה בקרם קוקוס ומחית שוקולד לבן. מריחות של קרם וניל על הצלחת ואבקת סוכר השלימו את המראה שנתן למנה את שמה. זוהי דוגמה מצוינת לכך שיש שפים שלא יתנו למגבלות הכשרות לבלבל אותם, ויוציאו קינוח ברמה אחרת לגמרי.

אני לא יודע אם פעם הבאה שלי בוויסטה תהיה, סוף-סוף, ערב רומנטי עם אשתי על המרפסת הצופה לים, או באיזה אירוע נהדר בחדר הפרטי, אבל אני עוד אחזור.