Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > מסעדות מומלצות> כתבת ביקורת על מסעדת מרתה בתל אביב

מרתה


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"אמרתי לכלכלית והתכוונתי לזה: 'אני חושב שהייתי רוצה לטעום את המנה הזו בלאפה או בפיתה', וזו מבחינתי היא המחמאה הנשגבת ביותר שאפשר לתת למנת מעורב..." עופר פרוסנר אוכל מעורב תל אביבי במרתה, אבן גבירול, תל אביב

אחרי הרבה זמן שלא יצא לנו להיפגש, הצלחנו, אני והכלכלית, לתאם זמן שיצא נוח לה ונוח לי, והדבר היחיד שנותר היה לקבוע באיזו מסעדה כדאי לנו לאכול. שנינו חובבים גדולים של חוויות גסטרונומיות (שלא לומר קולינריות), ואחרי סדרה של הודעות ואטסאפ סוערות בערב שלפני, הפור נפל על מסעדת מרתה באבן גבירול.

זו הייתה הפעם הראשונה שלנו שם, והדבר הראשון ששמנו לב אליו היה העיצוב היפה. במסעדה יש גם חלק חיצוני שבוודאי נעים לשבת בו כשסתיו או אביב, אבל היות ששנינו לא מעשנים (הכלכלית הראתה לי פעם כמה זה לא משתלם ולא היה לי איך להתווכח אתה אז פשוט הפסקתי), החלטנו על שולחן בפנים.

מתברר שמרתה מצטיינת באיכות פירות הים שלה, אבל לנו, שאיננו חובבים את הז'אנר, לא יצא לטעום, ובמקום זאת התרכזנו בבשר. לפני זה צללנו לשיחה על עבודה, ונזכרנו איך פעם, כשהיינו עובדים ביחד, היינו יכולים לשבת לשיחות ארוכות תוך אכילת אוכל מהמזנון.

שלא כמו באותו המזנון, המלצר של מרתה הגיש לנו את המנות הראשונות. קרפצ'יו בקר בהגשה מעניינת, עם עלי ארוגולה וצנונית, קרם שום קונפי וגבינת פרמז'ן, בלסמי צומצם, שמן זית ועירית, הציג שפע של טעמים, שהפכו אותו לשונה ומיוחד מכל מקום אחר. גם חציל קלוי מהגריל הגיע אחרת לגמרי, בהגשה יפהפייה, עם טחינה וסלסת עגבניות פיקנטית, נגיעת שמנת חמוצה, שמן טאסוס ועשבים טריים בסומאק. הכלכלית ציינה את העירית בקרפצ'יו כנגיעה מרעננת, ואני ציינתי לטובה את הסלסה הפיקנטית, שהזכירה לי ג'חנון של שבת בבוקר. ואז, כאילו מתוך המחשבה על בצק, הגיע המלצר עם לחם ביתי וטעים שעליו נבזק מלח ים – והכין אותנו למנות העיקריות.

הכלכלית הלכה על פסטה – ניוקי ברוטב שמנת ופטריות ואילו אני על המעורב התל אביבי, מנה שבישרה טובות. למרות החיבה המשותפת של שנינו לבשר, מראה צלחת הגושים הלבנבנים, אחרי שהכלכלית בזקה עליהם פרמז'ן, היה מעורר תיאבון. הניוקי היו במרקם הנכון, והכבדות הנעימה של רוטב השמנת השרתה עלינו אווירה רגועה, כמו זו שלדעתי המסעדה מבקשת לייצר.

המעורב הוא מנה שחייבים לטעום, וכאן כותב לכם חובב גדול של חלקי פנים. מה היה לנו שם: כבדי עוף, חזה עוף, לבבות, שום מקורמל, תפוח אדמה, בצל ירוק, עגבנייה, אפונה עדינה, עם פפריקה מעושנת וכמון על טחינה לבנה. המנה הגיעה עם לחם, אבל לא הייתי צריך אותו – למרות זאת אמרתי לכלכלית והתכוונתי לזה: "אני חושב שהייתי רוצה לטעום את המנה הזו בלאפה או בפיתה", וזו מבחינתי היא המחמאה הנשגבת ביותר שאפשר לתת למנת מעורב.

נחנו קצת, ואחרי ששמענו את תפריט הקינוחים, ידענו מה אנחנו רוצים: עוגת גבינה! העוגה שהגיעה אלינו הייתה על בסיס ביסקוויטים ועם פירות יער ושמנת חמוצה, והשאירה טעם מתוק ומרענן, שהיווה סיום מושלם לארוחה הזו, שאחריה אני והכלכלית פצחנו בהליכה ארוכה (באמת ארוכה) והמשכנו לדבר על אלף ואחד דברים. כשנפרדנו, אמרתי לה: תודי, גם אישה מחושבת כמוך יודעת שהדבר הכי חשוב זה זמן לפגוש את החברים שלה, נכון? היא הנהנה, אמרה לי שצריכים לעשות את זה שוב, ונסעה אל האופק. לא שמעתי ממנה שוב.

סופרה ראשון לציון
לחם בשר הרצליה אירועים חדש