Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> כתבת ביקורת על מסעדת מיתוס בתל אביב

מיתוס


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"מדובר בסטייק האנטרקוט של המסעדה שעליו מתיישב אחר כבוד כבד אווז שעשוי מושלם..." עופר פרוסנר מגלה את האמת שמאחורי המיתוס, תל אביב

הנוהג הקבוע הוא שאני מספר לכם איזה שהוא סיפור. הוא יכול להיות על יחסי ישראל והטורקים או על הרצון שלי להרגיש כמו תייר, אבל הוא בדרך כלל קיים. הפעם, מכיוון שאנחנו מדברים על מסעדת מיתוס, אני אחרוג ממנו. וזה לא שאין לי סיפור, כי יש לי, אבל אני רוצה להתחיל במשהו אחר.

אני רוצה שנדבר על השם של המסעדה. קודם כל מדובר במשחק מלים קטן, כי באנגלית כותבים את זה Meatos, על שום הבשר המשובח המוגש במסעדה. אבל עדיין, צריך זוג ביצים די גדולות כדי לקרוא למסעדה שלך בשם כזה – והאמת היא שאחרי הביקור שלי שם אני חייב להגיד שלא צריכה להיות לקובי עבד, השף והבעלים, ולצוות שלו, שום מניעה מלהתייחס למיתוס כמו שהשם שלה מרמז.

מיתוס היא מסעדה כשרה, ואם אתם מצקצקים בלשונכם כשאתם קוראים את זה, אז אנא מכם הפסיקו. יש שתי דרכים להתייחס לכשרות – בתור מגבלה או בתור אתגר – וזה גם יהיה טעמן של המנות. במיתוס החליטו שהם יגישו אוכל מצוין וכשר ואת זה בדיוק הם עושים. למנות הראשונות הגיעו לשולחן טאפאס כרובית, שזו כרובית בטיגון עמוק עם טמפורה ורוטב ברביקיו, קרפצ'יו לוקוס על טוסטונים שהיה טעים ונפלא, סלט עשבים ופיצוחים, סלט שורשים אסייתי, לחם הבית עם מטבלים וכוכב המנות הראשונות – קרפצ'יו כבד אווז.

עם הראשונות שתינו יין לבן ספיישל אדישן של רקנאטי, שהתלווה אליהן בצורה אופטימלית. שווה לעצור רגע ולדבר על היין בהקשר של מיתוס – למסעדה יש רשימת יין ארוכה, מה שגרם לנו לשאול את המלצר שלנו אם מדובר במשהו מיוחד. הוא הסביר שכל עובד במסעדה עובר שתי הכשרות יין עם תחילת העבודה, שהעובדים הוותיקים (ורובם ותיקים) ממשיכים לקבל הכשרה בנושא, ושבאופן כללי המסעדה, שאין בה סומלייה, נחשבת אחת הטובות בתחום וזוכה במקומות גבוהים בתחרויות.

כל הדיבור על היין, וכמובן גם היין עצמו, גרם לרעב שלנו להרים את ראשו. השולחן התמלא במנות העיקריות, שכללו שיפודי עוף יקיטורי נפלאים שלוו ברוטב טריאקי, מנה שאולי נשמעת בנאלית אבל הביצוע שלה היה מעודן, קבב טלה שהגיע עם טחינה, שהוכן בדיוק ברמה הנכונה, ואולי המנה הטובה ביותר בארוחה – סטייק הדואט. לצד הבשרים ה"רגילים" במסעדה, יש בתפריט של מיתוס קטגוריה שנקראת ספיישל, שעליה נמנה הדואט: מדובר בסטייק האנטרקוט של המסעדה שעליו מתיישב אחר כבוד כבד אווז שעשוי מושלם. זוהי מנה כל כך טעימה, שרוטב הפורט שמגיע אתה בכלל אינו חובה, אף על פי שהוא משלים אותה בדיוק מקסימלי. לצד העיקריות הגיע פירה תפוחי אדמה, שהיה טעים עד כדי רצון לקחת את המתכון הביתה, בהתחשב בכך שהוא נטול חמאה.

באופן די מדהים (טוב, אם אתם קוראים לפעמים את הביקורות שלי אז אתם יודעים שזו לא הפתעה גדולה) נשאר לנו מקום לקינוח. היפה שלצדי הייתה אחראית על החלק הזה הפעם. הראשון היה בלינצ'ס שוקולד על מצע בננות מקורמלות, והשני היה כוס מלאה בתותים שנחו על סורבה. היה מתוק, והשאיר לנו טעם טוב לסוף הארוחה, שמסקנתה הייתה אחת: מיתוס בהחלט מצדיקה את השם שלה.