"ואחד קליספרה בניקוס גאליס..." עופר פרוסנר אוכל ושר ביוונית במסעדת ניקוס גאליס, מבית אגאדיר, בנמל תל אביב: סלט יווני, קציצות פראסה, צ'יפס, סופלאקי וגירוס. מה זה גירוס? מיד תגלו
לפני שבועיים הגיעו ההורים שלי, אחי ואחותי לביקור בתל אביב. זה היה בסוף השבוע הראשון של פורים (כן, יש שני סופי שבוע של פורים, המדינה הזו אוהבת לחגוג) והצעתי שיגיעו לנמל. בניגוד לכל יום שישי, הפעם בגלל מסיבות הרחוב בעיר נסגרו הרבה רחובות, כך שהוא היה כמעט ריק מאנשים.
החלטנו לשבת באגאדיר, וממול ראינו המון אנשים מקשיבים לזמר ששר ביוונית, במה שנראה כמו מסיבה גדולה. כששאלנו מה קורה שם, התברר שזוהי ה"ניקוס גאליס", ששייכת גם היא לרשת ההמבורגרים המפורסמת. אמרתי ליפה, שהייתה אתי, שאנחנו צריכים להגיע לשם איזו פעם באמצע השבוע, היא הסכימה, והלכנו הביתה.
אז קודם כל, כיף להגיד ניקוס גאליס. הבחירה בשם הזה (לא בדקתי, אני משער) קשורה לשחקן הכדורסל ניקי גאליס, הקלע היווני-אמריקאי של אריס סלוניקי, מכונת סלים משומנת ואימת שחקניה של מכבי תל אביב ושאר אירופה. עד כמה היה גאליס אגדי? ביוון קיימת שנאה גדולה מאד בין המועדונים, אך אריס הייתה קבוצה שכולם כל כך אהבו לראות, שבתי הקולנוע היו מורידים את מחירי הכניסה שלהם בימי חמישי, כדי למשוך אנשים שהעדיפו להישאר בבית ולראות את המשחקים שלה בגביע אירופה.
אם כן, שם כמו ניקוס גאליס כולל סטנדרטים שראוי שיעמדו בהם, ועם מטען הציפיות הזה נכנסנו אל המקום. המוזיקה היוונית הנעימה שקיבלה את פנינו הייתה במקום, כמו גם התמונות היפות מאיי המדינה הים תיכונית והרצפה המשובצת דוגמת פרה, ממש התחשק לנו לנסוע לרודוס. התיישבנו לשולחן והתכבדנו בראשונות. אחרי החמוצים המשובחים הגיע הסלט היווני שהיה שונה מסלטים יווניים אחרים – פלחים עבים וגדולים של עגבנייה ומלפפון, נתחים קטנים של בצל סגול וזיתי קלמטה ועליהם משולשים מכובדים של גבינת פטה עם מליחות ברמה הדרושה. שתינו גם אוזו אשכוליות, כוס אחת עם אוזו 7 והשנייה פלומרי, שניהם היו נהדרים.
במקביל הוגשה לשולחן מנה של שלוש קציצות פראסה. המרקם של הקציצות הגדולות היה רך מבפנים וקריספי מבחוץ, ואף על פי שהן חזרו מטיגון, לא הורגש טעם של שמן. הן לוו בהמון צזיקי טעים, והשילוב של השניים יחד, באופן לא מפתיע, היה נעים וכיפי בחך. מנה ראשונה, או אולי נכון יותר להגיד תוספת, שהוגשה לשולחן, הייתה צ'יפס. ציפינו לקבל את הצ'יפס הדק של אגאדיר, אבל במקום זאת דובר בצ'יפס עבה יחסית, שהוכן היטב. טיפ לקוראים – אפשר לקבל את אותו הצ'יפס גם בסניף אגאדיר הסמוך.
התפריט בניקוס גאליס מצומצם, וזה דבר טוב: בדרך כלל במקומות שמכינים מעט מנות גם יודעים להתמחות בהן, ולכן הן יוצאות מצוינות. בעיקריות מציעים לנו סופלאקי שונים: צמחוני, בקר או פרגית (שאותה אפשר למצוא גם בסניפי אגאדיר השונים), וגירוס, שהם מנת הדגל של המקום. הגירוס מזכיר סיח של שווארמיות, אלא שהוא מסובב בצורה מאוזנת ולא מאונכת, ומורכב מהודו וטלה. הוא מגיע בשתי גרסאות – בצלחת ובמיני לאפה קטנה, אז לקחנו את הקטנה. אחד הדברים היפים הוא שלל התוספות שאפשר לשים עליו, שמסודרות בסדר צבעוני ונהדר – בין השאר יש שם לימון כבוש מצוין, חריף ירוק עם כוסברה, סלסה, צזיקי ועוד כמה דברים טובים מאד. מה נגיד על הגירוס – הוא פשוט נהדר. הבשר עסיסי (באמצע השבוע מכיים שיפודים קטנים כדי שלא יתייבשו), התוספות מוסיפות, החריף לפנים והאוזו עושה שמח, בטח עם כל המוזיקה היוונית ברקע.
קינחנו במלבי, שכל אחד מאתנו ניסה לאכול כמה שיותר ממנו מרוב שהוא היה טעים, וסיכמנו שהיה ואחד קליספרה בניקוס גאליס.
