רפאל רסטו ביסטרו

"אם בראשונות שם המשחק הוא שילובים, בעיקריות שלנו יש שחקן אחד. הבשר. כל אחד מאתנו מקבל מגש עץ רבוע ועליו נתח בשר עבה ומעורר תיאבון, ולצדו עצם-מח עם כפית כסף קטנה, להוצאת התוך הטעים..." שפרה צח חוגגת ברפאל, תל אביב

מה: חגיגת ולנטיין פרטית, באיחור של שבוע. למה: כי זו דרך מתוחכמת גם לחגוג את הזוגיות המתמשכת שלנו וגם לא לעשות את זה דווקא בערב הכי עמוס בשנה. איפה: ברסטו-ביסטרו "רפאל". איך: מנות מוקפדות, חומרי גלם טריים ושירות מעולה.

נכון, זה לא המקום להתבודדות רומנטית אינטימית. חלל המסעדה גדוש סועדים, ולפי האנגלית והצרפתית הנישאות סביבנו חלקם הגדול כנראה תיירים. דווקא משום כך ראוי לציין את השירות הקשוב והצמוד, שמצליח ליצור את תחושת הפינוק שאנחנו מחפשים לאירוע מסוג כזה. לאורך כל הערב הצוות מצליח להיות זמין אבל לא מעיק, לתזמן בדיוק את כל שלבי הארוחה ולעזור לנו בבחירת מרכיביה.

היין שלנו להערב הוא קברנה-פרנק של ויתקין, פירותי עם סיומת רכה, שמתאים למנות המגוונות שעומדות על הפרק. וכאן מתחילה ההתלבטות, מלווה בכרסום בלתי-נשלט מלחם השאור-צימוקים ומהפוקצ'ה המוגשת חמה מהתנור. האם ללכת על המנות המסורתיות שמלוות את התפריט עונה אחר עונה, כמו הסיגרים המרוקאיים במילוי חלקי פנים וקוסקוס כתף טלה, או להפתיע את עצמנו במנות העונתיות? האם ללכת על משהו ממגוון מנות הדגים או על הסטייקים, שמוכנים מנתחי בשר מובחרים שמיושנים במקום? אחרי שקצת שגענו את המלצרית הגיעה לעזרה תמרה, מנהלת המשמרת, וסייעה בנועם לפתור את המחלוקות: ראשונות של דגים, עיקריות של בשר. בשבילי מנה חדשה ומקורית של סלט ביצי דג בר-ים מעושנות, לבבות חסה אייסברג, תפוח אדמה וביצים חצי מבושלות, ומעל בוטרדו – ביצי דגים מיובשות מומלחות, כך שכל המנה מקבלת ארומה ימית מאד. הוא, מצדו, פחות אוהב טעם מודגש של דג, כך שמתאימה לו המנה של קבב דגים– שלוש קציצות עשויות מבשר לוקוס ומהחלק הפנימי של הטונה, שמעניק להם את השמנוניות הנדרשת, בווינגרט ירקות חם ועגבניות שרי.

אם בראשונות שם המשחק הוא שילובים, בעיקריות שלנו יש שחקן אחד. הבשר. כל אחד מאתנו מקבל מגש עץ רבוע ועליו נתח בשר עבה ומעורר תיאבון, ולצדו עצם-מח עם כפית כסף קטנה, להוצאת התוך הטעים. שלו – אנטרקוט על העצם, עשוי מדיום, עם רוטב מצומצם של ציר בשר ויין אדום וקערית פירה ליד. אצלי זוהי סינטה של פרה שמנה, משוישת כנדרש ועשויה מדיום-רייר שהולם את ה"בשריות" שלה, מלווה בירקות שורש צלויים וסלט רענן. כוסות היין מוחלפות כעת בבירה "מלכה אדמונית", ואנחנו משתקעים במלאכה המענגת של חיתוך הנתח העסיסי, השחום-פריך מבחוץ ואדמדם-לעיס מבפנים.

הקינוחים שוב מציבים בפנינו בעיה: מצד אחד מתבקש לסיים ארוחה כבדה כזו בסורבה פירותי וקליל. מצד שני, איך נעמוד בפני תיאור כמו "קפוצ'ינו איטלקי עם גרניטה של אספרסו, שוקולד JIVARA ומסקרפונה" או "שוקולד GUANAJA עם אגוזי לוז קריספיים וגלידת קרמל"? אז ברוח הוולנטיין אנחנו מחליטים ללכת עם הלב ולהזמין גם וגם וגם. וכך בצדו האחד של השולחן הוא מפצח את ציפוי השוקולד המכסה קרם מסקרפונה-אספרסו, בצד השני אני מתקדמת ביסודיות לאורכו של ממתק עשוי שכבות שקדים ושוקולד, ובאמצע מונחות להן שלוש קעריות סורבה – פטל, גויאבה ומנגו, שמספקות לנו פאוזה מרעננת בין כפית לכפית. ואם חושבים על זה, השילוב הזה של מתוק-מריר-חמצמץ מתאים מעין כמוהו לסכם את יום האהבה.