אווז הזהב

"השוס האמתי היה כנראה מנת השווארמה בצלחת – אמתית, רכה ומלטפת, נחה על מצע חומוס משובח..." גיא סופר לוקח חבר תושב-חוזר לארוחה במסעדת אווז הזהב בבאר שבע. רגשות פטריוטיים לשווארמה

חבר טוב חזר ארצה משהות של למעלה מחמש שנים בקנדה. פרט לביקור מולדת קצר במהלך שהייתו מחוץ לארץ, לא יצא לי לראות אותו כלל, אם לא סופרים עדכוני פייסבוק תקופתיים. מיד כשחזר לבית הוריו ביישוב קטן בדרום הצעתי שניפגש, רק שהוא הציב תנאים ברורים: 1. פלאפל, 2. חומוס, 3. טחינה 4. שווארמה. הבחור אמנם לא קל, אבל אלו בדיוק הדברים שקשה למצוא בחו"ל. וגם פיתות. ובמבה.

החלטתי, עם כל הכבוד הראוי, לוותר הפעם על דוכני הפלאפל והשווארמה כדי שנוכל להחליף חוויות ולהתעדכן בישיבה. חברים מבאר שבע המליצו כמעט פה אחד על אווז הזהב. וזה לא שחסרות בעיר הזו מסעדות, אלא שכאן פשוט מצאתי את כל מה שחיפשתי: וייב צעיר ותוסס, נגישות, נוחות, והכי חשוב: פלאפל, חומוס, טחינה ושווארמה.

נכנסנו בספונטניות, בלי שום הזמנה מראש, ואחרי כמה דקות מצאו לנו שולחן פינתי נחמד. השולחנות של אווז הזהב מתאימים לארבעה סועדים, אבל עם כמות הצלחות שמגיעות מהמטבח, טוב שכך. רוצים סלטים? ברור, ותוציאי לנו בבקשה מנות ישראליות, את כל מה שטעים.

הצלוחיות הגיעו די מהר: סלק, גזר, ירקות קצוצים דק-דק ומוחמצים עם כוסברה, מטבוחה, טורקי, כרוב אדום במיונז, כרוב לבן, תירס וחצילים. בנוסף הגיעו כמה סלטים פחות סטנדרטיים כמו סלט ביצים מצוין, סלט שומר מוחמץ, טחינה ירוקה, סלט כבדים וסלט אבוקדו. אכלנו את הכול בהנאה רבה, עם לאפות חמות. כשהמלצרית ראתה אותנו טורפים אותן בתאווה של מי שלא היה חמש שנים בארץ, היא שדרגה אותנו ללאפות בזעתר, שהן מומלצות במיוחד, וגם בהום-פרייז מתובלים כראוי, ובפלאפל רך וטעים שהוגש עם טחינה.

עדיין לא הרגשנו מספיק פטריוטים, ולכן חלקנו בינינו עוד שלוש מנות עיקריות: שיפוד פילה אווז, כי אי אפשר להיכנס למסעדה שנקראת אווז הזהב בלי להזמין אחד כזה, שגם היה עסיסי, עשוי היטב ומתובל באגרסיביות, כמו שצריך. שיפוד השקדים (חלוויאת) היה רך, טעים וממש נמס בפה. אבל השוס האמתי היה כנראה מנת השווארמה בצלחת – אמתית, רכה ומלטפת, נחה על מצע חומוס משובח. הבעיה העיקרית בשלב זה הייתה הקיבולת, אבל הצלחנו להתגבר עליה ועל המנה, ועוד לקנח באספרסו לי ותה לו, ובכמה כדורי גלידה, שיהיה.

בשבילי זה קצת רחוק, אבל אין ספק שחברי הדרומי התושב-החוזר עוד יחזור, אולי לעסקית, אולי לאירוע ואולי כשאני אגיע לבקר. אבל את הארוחה החגיגית הראשונה שלו בארץ הוא בטוח לא ישכח.