ואקירו

"אחרי שקיבלנו דוגמאות מכל 12 סוגי הבשרים, המלצרים חזרו והציעו תוספת שנייה ושלישית ורביעית – בוואקריו מתייחסים ברצינות רבה להצעה 'אכול כפי יכולתך'..." יונתן שטרנברג חוזר לוואקירו הירושלמית

הפעם הראשונה שהגעתי לוואקירו הייתה שבוע אחרי שהיא נפתחה, מה שבטח היה לפני אחת עשרה או שתיים עשרה שנים. סבתא שלי, עליה השלום, הגיעה אז לביקור מקנדה, וכשהסתובבנו רעבים ברחוב בן יהודה, חבר סיפר לנו על מבצע אכול-כפי-יכולתך ברחוב הנביאים, שהוא פינוק אמתי לקרניבורים. עלינו ברב קוק ונכנסנו למבנה היפה של ואקירו. סבתא שלי החליטה שהמבצע יבוזבז עליה והזמינה את המבורגר הבית, אבל אני, כמובן, הלכתי עליו ובגדול. הארוחה הייתה מצוינת כמעט כמו החברה, אבל, לא יודע למה, לקח לי כמה שנים לחזור.

במהלך השנים שעברו ואקירו עברה כמה שינויים, ובאחרונה הבעלים והמייסד המקורי – סטנלי ליפשיץ – שהוא מסעדן ידוע ממוצא דרום אפריקאי, חזר לזירה. ליפשיץ מלא תשוקה בכל מה שמגיע לאוכל ולשתייה איכותיים, והוא משלב בין סגנונות בישול, טכניקות ומנות דרום אפריקאיות. המסעדה כשרה למהדרין (בהשגחת הרב מחפוד) וככזו היא משרתת קהל רחב של לקוחות, מקומיים ותיירים, שמגיעים כדי להתפנק על בשר ויין. הפעם בחרנו לשבת בחצר החיצונית היפה עם הבריזה הירושלמית הקרירה, כשליפשיץ, שרוב הזמן טיפל בגריל, השתחרר ממנו לפעמים, כדי לעבור בין השולחנות ולוודא שכולם מרוצים.

ואקירו עדיין מציעה את עסקית הדגל "אכול כפי יכולתך" לארוחת צהריים וגם לארוחת ערב, ובכל זאת, ליפשיץ החליט לשנות מעט את התפריט ולהוסיף לו כמה מנות שהוא אוהב. עכשיו הסועדים יכולים לדוגמה ליהנות מסלמון מעושן בהכנה ביתית – פרוסות סלמון דקות בעלות טעמים מובחנים של פלפל מתקתק ושמיר – מנה מצוינת לתחילת הארוחה. אם תזמינו גם כוס יין לבן יבש, זה יהיה פינוק אמתי. מנה נוספת, חדשה בתפריט, היא דרום אפריקאית מסורתית שנקראת ברדי, שהיא קדירה על בסיס עגבניות ובשר כבש, דומה לגולש אבל טובה יותר. גם הסלטים שמוצעים בתפריט הם נדיבים וצבעוניים, ואם נשפוט על פי המהירות שבה הסועדים בשולחן מאחורינו סיימו את המנה, הם גם היו טעימים מאד.

אנחנו, לעומת זאת, בחרנו באתגר הקרניבורי של ארוחת הערב, שכולל בין 10 ל-12 מנות בשריות שנעשות על הגריל, בבישול ובצלייה. ליפשיץ הציע שנשלים את הבשר עם יין אדום, טרה מלבק 2010 של יקב טפרברג. מבין היינות הזניים של ענבי המלבק שמיוצרים בארץ, נראה שטפרברג באמת יודע איך לעבוד עם הפרי, שמקורו בצרפת, ומאוחר יותר נשתל בארגנטינה. צבע הענב הזה הוא סגול מרוכז, והיין שמכינים ממנו הוא בעל גוף בינוני עם טאנין רך, חומציות בעלת איזון טוב ורמיזות ארומה של מגוון פירות כהים, פרחים סגולים, שזיפים צעירים ואלון ברקע – אכן בחירה מצוינת, שהתאימה לבשר היטב.

המנות שהכי אהבנו היו לונדון ברויל ששפע טעמים ומרקמים בשרניים ועשירים, צלעות הבקר וסטייק האנטרקוט, וגם הכנפיים שנצלו על הגריל במרינדה מתוקה וריחנית. אחרי שקיבלנו דוגמאות מכל 12 סוגי הבשרים, המלצרים חזרו והציעו תוספת שנייה ושלישית ורביעית – בוואקריו מתייחסים ברצינות רבה להצעה "אכול כפי יכולתך". מנה נוספת שהייתה באמת מצוינת, וזו אולי תהיה הפתעה, היא סלט הבית שמוגש עם תפוחי האדמה האפויים במסגרת הספיישל. סלט זה עניין של טריות, גיוון, איזון ותיבול – וכל ארבעת הפרמטרים היו מדויקים. הירקות היו טריים עד כדי פריכות, הם נחתכו בצורה אחידה ובגודל המתאים, ולבסוף תובלו ברוטב הוויניגרט הסודי של ואקירו.

פתחתי את הכפתור העליון במכנסיים, נשענתי אחורה ולגמתי עוד קצת היין. מה שבטוח זה שלא יעברו עוד 12 שנים עד הפעם הבאה שאגיע לכאן.