אפרת רוזנטל מעבירה ערב בנקודת הצפייה האיכותית ביותר בהרצליה – ים 7 בטיילת. מהחלונות הגדולים רואים את הים, וביד אוחזים חזק במוחיטו שמאזן את הטעמים של החציל הקלוי והלוקוס הבשרני. מה השעה? כן, כבר שקיעה
שעת בין ערביים על המזח של טיילת הרצליה. אחרוני המתרחצים פורשים הביתה, השמים כבר צבועים בסגול-כחול-כתום עמוק, עוד שנייה שקיעה, ואני והחצי השני מחליטים להתמקם בעמדת הצפייה הכי איכותית בעיר - מסעדת ים 7. שביל ארוך ומפותל מוביל אותנו לחלל הרחב והמואר - מינימליסטי בפנים, עם מרפסת ענק פתוחה אל הים ומתחם עם מקומות ישיבה מרחק נגיעה מקו המים. בחלק הסגור והממוזג אנחנו בוהים בגלים מעבר לחלונות הגדולים והשקופים. ככה בדיוק צריך להתחיל סוף שבוע.
לא עוברות דקות לפני שאנחנו מזמינים קנקן לימונענע גרוסה ומוחיטו משובח בצד. בכוס המוחיטו השנייה נוחתת עלינו סחרחורת נעימה, שמסמנת שזה הזמן להזמין מהתפריט, תוך התעלמות מוחלטת מספירת הקלוריות. אנחנו פותחים עם פוקצ'ות חמות עם חמאה ומטבלים מעולים של ממרח זיתי קלמטה, עגבניות מיובשות ושמן זית עם חומץ בלסמי. כמו תמיד, החולשה הבלתי מרוסנת ללחם חם שיוצא מהתנור סוחפת אותנו עוד לפני העיקריות.
אחרי הפוקצ'ה אנחנו בוחרים בחציל הוולקנו, ומתענגים על ההצלחה. אמנם קשה להיכשל בהכנת חציל, אבל זה מוצלח במיוחד: אפוי עם ארומת חריכה, מונח על עלים ירוקים ומצע טחינה גולמית עם נגיעות דבש. מנת הביניים היא סלט השורשים הרענן, שילווה אותנו גם לצד העיקריות. הוא כולל רצועות קטנות של קולרבי, נבטים ירוקים טריים, שלל חסות, עגבניות שרי ורצועות דקיקות של גזר וסלק אדום טרי, ואת כל הגינה הזאת מקשט גשם של גרעיני חמנייה ודלעת ברוטב ויניגרט מעט מתקתק. חגיגה צבעונית של בריאות.
עוד כמה לגימות מרעננות ומסדרות-טעמים מהמוחיטו ומברד הלימונענע, ואנחנו מוכנים לעיקריות. לשם האווירה הקלילה אנחנו מחליטים להזמין דגים. בשבילי – ידידי, פילה סלמון ברוטב טריאקי בליווי תפוחי אדמה אפויים. בשביל בן זוגי - ספיישל הערב, פילה לוקוס ברוטב חמאת צלפים, שום ויין לבן, עם לימון בצד, ותוספת של שלל ירקות מוקפצים: שעועית ירוקה, בצל, פטריות וגזר. פילה הסלמון שלי מגיע כתמתם ויפהפה, עם פסי צריבה שחומים של גריל וטעם מתקתק של טריאקי, שמשכנע אותי שוב להמשיך לשמור לו אמונים. גם ההתמסרות שלו ללוקוס הגברי והבשרני לא מונעת ממנו פזילה קטנה לסלמון שלי, שמוכרז כמנצח.
הצלחות ריקות ומבהיקות, השקיעה כבר מזמן נעלמה למעמקי הים, הבריזה הקרירה חודרת למסעדה, ואנחנו מוטרדים בסוגיות הרות-גורל שבמרכזן הקינוחים. מלצרית חביבה גודעת את הדילמות, ומזמינה לנו את שני המנצחים לטעמה: קראנץ' שוקולד וופל בלגי. נשמע תמים? אז זהו שלא. קראנץ' השוקולד הוא רצועה ארוכה של מוס שוקולד חלב סמיך וקפוא, עם קרמל שוקולד בלגי משובח על מצע נוגט ואגוזי לוז, מסוג החטיפים האגדיים שאפשר לאכול בלי סוף, לא משנה כמה הוא מושחת. הוופל הבלגי פריך במיוחד, עם נגיעות קראנצ'יות של שוקולד צ'יפס בתוך הבצק, ועליו ערימה של שני כדורי בן-אנד-ג'ריז איכותית בטעמי וניל ופאדג' שוקולד. כל זה מגיע עם תלולית קצפת וסירופ מייפל בצד. החיסול היה ממוקד.
יצאנו היישר לטיילת של הרצליה, חלצנו נעליים כמו פעם, והתהלכנו יחפים על החוף בקיטש מופתי. הזמרת ששרה שם חרישית באיזו מסעדה על החוף הנעימה לנו את הלילה, עד שהרגשנו ששרפנו מספיק קלוריות, ואפשר לחזור הביתה.
