ירושלמית במחנה יהודה

"את עוזיאלי, איש האתרוגים המיתולוגי, אסור לפספס, הוא רוקח כבר שנים מבחר מיצי אתרוגים, פסיפלורה, אשכולית אדומה ושקדים, ומשלב בהם הבטחות..." שירלי רחמים מצטרפת לסיור המודרך של "ירושלמית" בשוק מחנה יהודה

הירושלמים הם כמו עם. יש להם תרבות, שפה ואופי שובה ומיוחד משלהם, שמבחינים אותם מהשאר. כשהגענו, חמישייה שהצטופפה באוטו קטן כל הדרך מתל אביב לשוק מחנה יהודה, לא פלא שכמה עוברי אורח הגניבו אלינו מבט. אבל אנחנו הבטנו בם משתאים בחזרה. השמועה על נפלאות שוק מחנה יהודה הגיעה גם אלינו. המטעמים, המגוון והסיפורים על האנרגיות חדשות שממלאות את השוק בניחוחות רעננים – אנחנו יודעים הכול.

וגם הייתה לצדנו מנחה, במסגרת סיור מודרך מטעם "ירושלמית". ירושלמית, שנולדה מתוך האהבה לעיר הבירה, מרכזת אוסף מדריכים שמעביר סיורים מקצועיים ויצירתיים.

את דורית פגשנו בתחילת רחוב אגריפס ליד ציור קיר צבעוני שנראה שהיה שם תמיד. עד לפני כעשור, כך סיפרה, היה במקומו פח חלוד ומכוער, אלא שאז החליטה עיריית ירושלים להפקיד את הקיר בידי קבוצת אמנים מצרפת, והתוצאה בהחלט מרשימה. מי שמבלה בשוק הרבה יכול אפילו לזהות חלק מפרצופי הסוחרים משובצים ביצירה.

לא הספקנו לכתת רגליים וכבר הגענו לכניסה לשוק. מחנה יהודה, שכבר חגג 100 שנים, החל להתגבש בשלהי התקופה העותומאנית ליוצאים מן החומות. באותה תקופה פלאחים ערבים מכפרי הסביבה מכרו בקריאות רמות את תוצרתם החקלאית לעקרות הבית של שכונת נחלאות הסמוכה. עם הגעת הבריטים התחיל השיפוץ, ונבנו בו חנויות, כמו גם השירותים הציבוריים הראשונים בירושלים.

מעטים יודעים ששמו האמתי של השוק הוא "שוק הלוואה וחיסכון" על שמו של הבנק מאותם הימים שהסכים להלוות לסוחרים כסף. השם לא נקלט, וברבות השנים הוא נקרא מחנה יהודה על שם השכונה שמצפון לו. בכל ימות השבוע ובמיוחד בשישי המקום הזה שוקק חיים, ומבקרים כאן צעירים, משפחות, תיירים ובעיקר אנשים עם סלים.

ההמונים והשוטטות פתחה לנו את התיאבון, ופתחנו במסע טעימות שהתחיל אצל "אמא" עם מגוון קובות מובחרות, אחת עם בשר, ואחרת עם אורז. את עוזיאלי, איש האתרוגים המיתולוגי, אסור לפספס, הוא רוקח כבר שנים מבחר מיצי אתרוגים, פסיפלורה, אשכולית אדומה ושקדים, ומשלב בהם הבטחות ואפילו תכשירים קוסמטיים לפנים.

רגע לפני שעברנו למתוקים עוד לקחנו טעימה של כמה עלי גפן, ונשנשנו שלל בורקסים נהדרים. ואז הובלנו אחר כבוד אל דוכן החלווה. נראה שגם אם נחשוב שמיצינו את כל האפשרויות והתוספות, שם תמיד יהיו עוד כמה שפספסנו: עם קפה, חלב, קוקוס, שוקולד ועוד כמה מענגים, טעמנו וגם לקחנו הביתה.

בין סמטאות השוק הגענו אל רחוב האגוז, הבוטיקי והשיקי ביותר של השוק. כאן נושבות בשנים האחרונות רוחות של השינוי. לא עוד שוק של עגבניות ודגים, אלא מקום קניות ובילוי מסוגנן, שמציע אספרסו, תכשיטי מעצבים, אוכל גורמה ועוד.

העמסנו על העגלה זיתים, גבינות, שמן זית, ירקות, פירות וחולצת מעצבים, ועברנו דרך השוק העיראקי, שם הגנבנו מבט במסעדות העיראקיות האותנטיות עזורה וצופיה. עוד טעימה מהחומוס והפלאפל של רחמו, והנה הגענו לרחוב האגס 1.

ברחוב האגס 1 גרה בעבר משפחת בנאי – אצולת הבידור והמוזיקה הישראלית. עיריית ירושלים החליטה להנציח את שם המשפחה והיום הרחוב נקרא על שמה.

תודה לירושלמית שהוסיפה צבע ותוכן לשוק מחנה יהודה, אנחנו כנראה נצטרף גם לסיור על סגווי, אולי נטייל על גגות סודיים בעיר העתיקה, ונלמד על אהבות ירושלמיות.