Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> כתבת ביקורת על מסעדת מקסיקנה בתל אביב

גראסייס, מקסיקנה


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"לה קוצ'ינה מחיקנה אס אונו דה לוס מחורס אן אל מונדו. מוצ'אס גראסייס רסטורנטה מקסיקנה, אי הסטה לואגו..." עופר פרוסנר שובר שורות במסעדת מקסיקנה (המקסיקנית) ששוכנת בפינת הרחובות בוגרשוב ובן יהודה בתל אביב

לאחרונה אני עסוק בצפייה בסדרת הטלוויזיה (המופתית, יש לציין) "שובר שורות". הקלטתי את כל העונות, ואני מקווה לסיים את ארבע הראשונות שכבר שודרו, לקראת העלייה לאוויר של החמישית והאחרונה. למי שלא מכיר, לא אלאה בפרטים ורק אספר שגיבור הסדרה הוא מורה לכימיה שמגלה שהוא חולה בסרטן, ומחליט להשאיר למשפחתו מספיק כסף באמצעות בישול מת' - סם קשה וממכר.

שובר שורות מתרחשת בעיר אלבקורקי שבמדינת ניו מקסיקו בארצות הברית, ולפיכך הגיבורים אוכלים לא פעם אוכל מקסיקני. אחרי פרק נוסף, החלטתי שאיני יכול עוד, כפי שאמר מנחם בגין, לקחתי את ידידתי הטובה הנערה, ושמתי פעמיי אל עבר מסעדת מקסיקנה, בפינת הרחובות בוגרשוב ובן יהודה בתל אביב.

אוכל מקסיקני נחשב נדיר יחסית להיצע הקולינרי הרחב בעיר העברית הראשונה, ומקסיקנה ניצבת כחוד החנית של הז'אנר כבר כמה וכמה שנים. נערה סיפרה שזו הפעם הראשונה שהיא אוכלת אוכל מקסיקני, ותהתה על הסיבה מדוע - למרות היותו מחובר בעבותות למטבח האמריקאי (דרך השעטנז המצוין "טקס-מקס"), לא הגיעו יותר נציגויות שלו ארצה. אמנם לא הייתה לי סיבה החלטית בקשר לעניין, אבל לדעתי הבעיה העיקרית קשורה לסוגיית הכשרות: אי אפשר לאכול אוכל מקסיקני כשר. אמנם לא אכלנו חזיר במקסיקנה, אבל גבינת הצ'דר והשמנת החמוצה הם מרכיבים כל כך בסיסיים במטבח של המדינה המרכז אמריקאית, שקשה לראות איך אפשר להסתדר בלעדיהם.

אבל לא באנו להתפלסף, אמרה נערה בזעם כבוש ומלא רעב, עת הכתה בשולחן עם מזלג כמו הייתה גנרל משופם עטוי סומבררו. באנו לאכול! היא לא ידעה ששעה וחצי מאוחר יותר, היא תהיה כל כך מלאה ותצטער. את הארוחה התחלנו עם שתי מרגריטות. היא לקחה את הקנקון (36 ₪) עם הפסיפלורה והליצ'י ואילו אני את האיסלה מוחרס (36 ₪) שהכילה קוליברי קוקוס וסורבה קוקוס, והזכירה לי פינה קולדה. המרגריטות היו טובות, עם מספיק מתיקות מצד אחד ומספיק טקילה מצד שני, ואפילו ציננו קצת את החום הרב ששרר בחוץ.

מיד אחריהן הגיעה ה"מוצ'אצ'וס" שנחשבת אחת ממנות הדגל של המסעדה. מדובר בנאצ'וס העשויים קמח לבן ותירס (שכל פעם שאחד מהם נכנס לפה של אחד מאתנו, לא התאפקנו וצרחנו "אדיוס מוצ'אצ'וס" לשמחת חלק מיושבי המסעדה ולמגינת לבם של אחרים) שכוסו בפריחולס (שעועית שחורה), סלסת עגבניות פיקנטית והקרמה של גבינת מוצרלה.

למנה עיקרית החלטנו להתחלק בארוחת הטעימות (159 ₪). מדובר במנה לזוג, שהתחילה כהצעה חד פעמית בסינקו דה מאיו, היום הלאומי של מקסיקו, וזכתה להצלחה כל כך גדולה, שלבסוף החליטו במסעדה, ממש לאחרונה, להוסיף אותה לתפריט כמנה מן המניין. אז מה קורה שם, אתם שואלים? ובכן – אל השולחן מגיעות 9 קעריות: ברבקואה (צ'ילי בקר חריף מגורר בבישול ארוך), חזה עוף מגורר בבישול ארוך עם רוטב מולה (פיקנטי), צ'ילי קון קרנה חריף (בשר בקר, שעועית שחורה וחלפיניו) אורז מקסיקני, פריחולס, גוואקמולי, סלסה אדומה (עגבניות, כוסברה, בצל סגול וליים), סלסה בלנקה (שמנת חמוצה ועירית) וגבינת צ'דר. יחד עם כל זה, מגיעות 8 טורטיות (מקמח חיטה או קמח תירס), וכל אחד יכול להרכיב לעצמו את המנה שהוא רוצה, לגלגל את הטורטייה ולשיר את "חולם בספרדית" של שלמה יידוב בלי להרגיש מוזר במיוחד.

מדובר בכמות אוכל עצומה, ששווה את המחיר המעט גבוה – בעיקר בגלל הגיוון והיכולת לקבל כמה טורטיות שונות לחלוטין, גם מבחינת המילוי וגם מבחינת הטעם. זו כנראה אחת הארוחות הזוגיות היחידות בעיר, שבה סועד צמחוני יכול להתחלק בלי בעיה כלל עם סועד שאינו צמחוני. ישנו גם עונג לא קטן במלאכת ההרכבה של הטורטייה, קצת כמו להיות ילד.

לקינוח, אף על פי שנערה אמרה שהיא לא מסוגלת להכניס דבר נוסף לפיה, הזמנו צ'ורוס (26 ₪) – ארבע אצבעות בצק פריך שצופו בסוכר קינמון. הן הגיעו עם שלוש קעריות – שוקולד רוזמרי, ריבת חלב וקרם חלווה, ונערה סיפרה לי על האהבה החדשה שלה. הצ'ורוס, כמובן.

לסיכום – נגיד בספרדית: לה קוצ'ינה מחיקנה אס אונו דה לוס מחורס אן אל מונדו. מוצ'אס גראסייס רסטורנטה מקסיקנה, אי הסטה לואגו.