אתניקה

"'שוק טלה וירקות שורש בבישול איטי ברוטב יין אדום, דבש והל על מצע תפוחי אדמה'. כל מילה אמת, פלוס צבע שחום מגרה, טעם מתקתק-פיקנטי ובשר רך שממש נמס בפה..." שפרה צח לוקחת את הגבר למסעדת אתניקה שבהרצליה פיתוח

את הולכת עם הגבר שלך למסעדות הכי-הכי, אבל בעצם מה שהוא הכי אוהב זה חומוס. ואם אפשר לקבל בסוף גם מוס שוקולד הוא בכלל שמח. מה תעשי? קחי אותו לאתניקה ושניכם תהיו מאושרים. את – כי גילית מסעדה שווה ביותר ואפילו כשרה, והוא – כי אתניקה לוקחת בסיבוב גם את גזרת החומוס, לצד שאר המאכלים האתניים שהיא מתמחה בהם. (וגם למוס שוקולד עוד נגיע).

אתניקה התמקמה בחלל הגדול ששכנה בו בעבר מסעדת מפגש הסטייק, בלב אזור ההייטק של הרצליה. השינוי הוא דרמטי בכל מובן. קודם כל העיצוב המושקע, עם ניצול יפה של הגובה והמרחב, גופי תאורה מקוריים וחלוקה חכמה לכמה אזורים – ישיבה על הבר, לאונג' עם כורסאות, שולחנות משפחתיים ופינה של שולחנות קטנים לישיבה אינטימית. את הטאץ' האוריינטלי מספקים עיטורי הקירות, טסי נחושת גדולים התלויים לראווה וקנקני פינג'אן הפזורים פה ושם.

התפריט של אתניקה משלב בין כמה מטבחים אתניים, בדגש על בישול ביתי מוקפד. האיש שאתי לא חושב פעמיים ומזמין כמובן את החומוס, שמוגש בקערת חרס עמוקה עם גרגרים חמים ורוטב שום ולימון, והוא מהטובים שיצא לנו לאכול. יחד אתו מוגשות מיני-פיתות שמנמנות שנאפות במקום בטאבון. אותו טאבון הפיק גם את הפוקצ'ה שהייתה המצע ללחמעג'ון שלי, פאר המטבח הטורקי: היא נחצתה לאורכה ומולאה בנדיבות בתערובת ניחוחית של בשר בקר וטלה קצוצים, לוותה בטחינה ירוקה ובסלסת עגבניות. עוד מנה פופולרית כאן היא דואט כבד – מנת כבד קצוץ בסגנון כפרי, שמועשרת בזכות שילוב של כבדי עוף ואווז בתיבול מודגש, המוגשת גם היא על לחם מהטאבון ומלווה במרמלדת פרי.

לבחירת העיקריות אנחנו מסתייעים בניר, המנהל של אתניקה, שעובר במאור פנים משולחן לשולחן ומוודא שכולם מרוצים. ממנו אנחנו שומעים שהשף הוא יוצא מסעדת אל-באבור המיתולוגית ושאיש הבשרים הוא דור רביעי למשפחת קצבים, והוא אחראי על כל הטיפול בבשר, כולל חיתוך מדויק של הנתחים ויישונם במקום.

אנחנו מחליטים לתת צ'אנס גם לזה וגם לזה, עם מנה אחת מהקצבייה ואחת מסירי התבשיל. נתח הקצבים שבחרתי, עסיסי ועשוי רייר כיאות, שהוגש על פירה חציל קלוי, אכן הפגין את היכולות הגבוהות של אתניקה בתחום הבשר. ובכל זאת, הזוכה ללא עוררין בתואר מנת הכתר הייתה האוסו-בוקו, שרק למקרא תיאורו בלוטות הרוק מתחילות לעבוד: "שוק טלה וירקות שורש בבישול איטי ברוטב יין אדום, דבש והל על מצע תפוחי אדמה". כל מילה אמת, פלוס צבע שחום מגרה, טעם מתקתק-פיקנטי ובשר רך שממש נמס בפה. לא רק שחיסלנו בתאווה גם אותו וגם את מצע הפירה שספג את הרוטב העשיר, גם לא התאפקתי מלכרסם את הפירורים השומניים הצמודים לעצם, שיש בהם הכי טעם-של-טלה. את הבשרים ליווינו ביין החודש, בלנד מרלו-שיראז-קברנה של יקב יתיר, עם גוף מלא וסיומת ארוכה ומאוזנת, שהלם מאד את המנות שלנו.

כמובטח, יש גם מוס שוקולד לקינוח, וגם הוא, כמו הארוחה כולה, עשוי מדויק, אוורירי ו"שוקולדי" כאחד, ומלווה בתה עם נענע בכוסות זכוכית מעוטרות. האיש שלי מרוצה עד מאד. וכשאני שומעת שבכל יום שישי יש כאן יריד אוכל עם מיטב המנות לקחת הביתה, אני כבר יודעת מה נאכל השבת.