"איש אחד, בעל דוכן דגים, מחליט לקנות שטח קטן כדי שיוכל בסוף יום מפרך לשבת עם חברים ולשתות כוסית של עראק..." אורלי פרש-אזולאי והדודה אוכלות דגים ופירות ים אצל מה שהפך למסעדת ג'קו מאכלי ים בעיר התחתית של חיפה
הזמן: שנות ה-70 של המאה הקודמת. המקום: השוק שוקק החיים, שופע הריחות והצבעים של חיפה. האקשן: איש אחד, בעל דוכן דגים, מחליט לקנות שטח קטן כדי שיוכל בסוף יום מפרך לשבת עם חברים ולשתות כוסית של עראק. השטח נקנה, החברים באים בסוף היום ועושים לחיים. יום אחד מבקש אחד מהם מבעל דוכן הדגים שיטגן כמה ברבוניות, שיהיה ליד העראק. כמה ימים אחרי הוא מוסיף סלט קצוץ טרי. היום למקום הזה קוראים "ג'קו מאכלי ים" והשאר - היסטוריה.
ג'קו מאכלי ים בעיר התחתית היא מסעדה ביתית, חמה ומוארת, הפועלת מדי יום בשעות 12:00 עד 17:00. התפריט העשיר כולל דגים ופירות ים אך גם בשרים, תבשילים ומנות לילדים. קהל הלקוחות הקבוע כולל את עובדי העיר התחתית וקריית הממשלה ועורכי דין ושופטים מבית המשפט הסמוך. בעל הבית, שמכיר כמעט כל אחד מהם לפי טעמו האישי, מכין לקבועים את המנות כשהוא רואה אותם מגיעים. חומרי הגלם משובחים וטריים, כל טעם מקבל מענה, וניתן גם לערוך אירועים הכוללים עד 50 מוזמנים. בסופי שבוע רצוי להזמין מקום מראש.
הסיפורים המרתקים והאווירה הביתית העלו בדמיוני את השוק הטורקי הרוחש, את ג'קו ואת דוכן הדגים שלו. לקחתי אתי את הדודה חובבת האוכל, ומיד כשהתיישבנו, החלו להגיע אל שולחננו סלטים: סלק אדום, גזר חריף, כרוב, חצילים, זיתים, טחינה, סלט ירקות ואיקרא ביתית. לצדם הגיעו פרוסות עבות של לחם לבן וטרי כמו פעם. הטעם הביתי תובל ללא דופי, והדודה לא הפסיקה לשבח את החצילים שהזכירו לה את אימא, ואת האיקרא הביתית המשובחת, שהצטיינה במרקם קטיפתי וטעים מעין כמוהו. מיותר לציין שאת סלסלת הלחם מילאו לנו כמה פעמים.
מכיוון שבאנו לאכול פירות ים (לדודה התחשק מאד) הזמנו קלמרי מטוגנים, ואכלנו אותם כחטיפים. הוספנו שרימפס חמים, טריים ופריכים. הם היו עטופים ברוטב שמנת חם, עם פירורים של גבינת רוקפור שנמסה ותובלו בטעמים עדינים של שום ותבלינים.
תוך כדי חיסול פירות הים החלטנו שלא ייתכן שלא נטעם גם איזה דג או שניים. הזמנו קאטפיש מסקרן וגם פילה בורי בחמאת לימון, לבחירת הדודה האכלנית. הקאטפיש הגיע ברצועות דקות בציפוי פריך. נגיסה אחת ממנו הספיקה כדי שנבין שמדובר בדג בשרני בעל רכות מיוחדת וטעם עדין. פילה הבורי הייתה מנה גדולה במיוחד שנעטפה באהבה ברוטב חמאה ולימון, שהעניק לו זיגוג וגם טעם. לצד הבורי הוגשו פלחי תפוחי אדמה מתובלים. הדודה ואני שחררנו מעצורים ואכלנו את כל המנות עד תום.
כשסיימנו את העיקריות לא יכולנו שלא לחזור ללחם עם האיקרא והסלטים שעוד נותרו, וזאת במקביל להזמנת כוס תה חם עם נענע, ונו, גם שני קינוחים... קטנטנים. ג'קו מאכלי ים מציעה קינוחים מסורתיים בלתי נמנעים: עוגת סולת בגרסה מתוקה ואוורירית במיוחד עם סירופ דביק מעליה וגם מלבי טורקי אסלי עם מי ורדים וקוקוס. סיום מושלם לארוחה מושלמת. הדודה פנתה לברך את מנהל המסעדה, ואני חשבתי על תחילתה של ידידות מופלאה.
