Skip Navigation Linksראשי > ברים, יין ואלכוהול > ברים ופאבים> כתבה על SALT תל אביב

SALT


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"לבנים חשופות, מדפי עץ מתפקעים מבקבוקי אוזו וערק, בקיצור, מקום שמפעיל (גם) את בלוטות השתייה..." אדם בר ב-SALT שברחוב הירקון פינת גורדון, תל אביב: אוזו, ערק, קוקטיילים והרבה פירות ים בתפריט ים-תיכוני מהודק

בעידן התום והשפיות, היינו מתכנסים בפאב ה"טרמינל" בפינת הירקון וגורדון, כדי להתחכך בתרמילאים (ובשאיפה – בתרמילאיות), שהיו לנים באכסניה שמעליו. היינו שותים בירה קרה במרפסת שצפתה אל הגלים והשקיעה, ונהנים מהאשליה שגם אנו, לרגע, תרמילאים בארצנו.

הטרמינל נסגר לפני שנים, האכסניה עברה לבניין סתמי בבן-יהודה, ועל מה שקרה לתום ולשפיות -עדיף שלא נחשוב, נדבר או נכתוב. רק הגלים והשקיעה עדיין שם, מול המרפסת היפה שמפארת את הגלגול הנוכחי של הטרמינל.

SALT (סולט) נפתחה רק לפני חודשיים, אבל כבר הספיקה לעשות גלים ולעורר סקרנות. אחרי שעוד חברה שבה מ-SALT מלאת התפעלות, החלטנו ללכת ולבדוק מקרוב את העניין. ביום חורף קר כמו זה שבחרנו, האופציה לשבת בחוץ לא ממש קיימת. בפנים האווירה חמה, משפחתית וחייכנית, והעיצוב תורם: הרבה עץ (כולל חלונות ותריסים ישנים שמשמשים חיפוי לתקרה), לבנים חשופות, מדפי עץ מתפקעים מבקבוקי אוזו וערק, בקיצור, מקום שמפעיל (גם) את בלוטות השתייה. התפריט ים-תיכוני מהודק, לא יורה ליותר מדי כיוונים. על המטבח מופקד צדוק לביא, שהיה בין היתר סו-שף במול ים (ריספקט).

התיישבנו על הבר, ובלי לחשוב ובלי להתכוון התפתינו להזמין קוקטייל "ג'וליה". הקוקטיילים ב-SALT נקראים על שמם של חברים וקרובי משפחה של הצוות, ומוגשים בקנקנים יפהפיים, ולא פחות חשוב מזה – ענקיים (חצי ליטר). ג'וליה שלנו הייתה תערובת מוצלחת של ערק איילים, מיץ גויאבה ונענע – משובב נפש. מצאתי את עצמי מהרהר, שאפשר לסמוך על קוקטיילים שקרויים על שם הדודה של הברמן – הוא לא יסכן את הירושה שלו ויקרא על שמה איזה קוקטייל סתמי.

את הקוקטייל הנעימו לנו גם כמה מזטים: בויקוס קשקבל עם צזיקי - יופי של מנה, שבה הצזיקי מפתיע בהיותו נטול שום, וכך במקום להילחם בטעם העז של הקשקבל, הוא פשוט מאזן אותו, קריר ומרענן. פלפלים קלויים חמצמצים עם גבינה בולגרית וטימין הוגשו על צלחת מעוטרת פרחונית, והשתלבו נפלא עם הפוקאצ'ה החמה שיצאה מן התנור, ונטבלה לסירוגין בשמן זית וברסק עגבניות טריות.

בשלב הזה עברנו ליין לבן (גוורצטרמינר עדין של קב דה בבלינהם) ולמבחר מנות ראשונות: קרפצ'יו סלק מעוטר בשבבי פיסטוקים, קשקבל ופלחי תפוז – חגיגה של צבעים טעמים ומרקמים: הקראנצ'יות של הפיסטוקים עם מתיקות הסלק ועסיסיות התפוז. סקלופס על קרם כרובית היו תענוג צרוף מסוג שונה: הצדפות עברו צריבה קלה, וקציפת הכרובית ליטפה אותם ליטוף חושני ונפלא. גם קרפצ'יו של טונה עם שבבי קשיו, צנוניות וסלט עשבים סיפק את הסחורה. ההימנעות המכוונת מלימון, שהיה "מבשל" את הטונה, התגלתה כבחירה אמיצה ונבונה של השף, שאפשרה לנו ליהנות מטעמה של הטונה הטרייה, ומהדיאלוג הבלתי מופרע שניהלה עם שאר הרכיבים.

לעיקריות בחרנו במוסר ים ובניוקי שרימפס. מנת המוסר הפתיעה כששילבה בין נתח צלוי ועסיסי של מוסר ים טרי, לבין תבשיל נפלא ששילב ארטישוק ירושלמי, רבעים של לבבות ארטישוק, צלפים ושקדים קלויים. הניוקי היו קטנים, כמו שאנו אוהבים, כך ששטח הפנים הגדול אפשר לנו ליהנות מהרוטב (על בסיס חמאה, שום ופרמזן), והשרימפסים השתלבו בחגיגה.

הקינוחים התגלו כבלתי שגרתיים בעליל: מוס תמרים ופקאן בציפוי שוקולד לבן, עם רוטב שוקולד וטוויל – מקורי וטעים להפליא, וסורבה מנגו עם קרם וניל, אגסים ביין, קצף בזיליקום וקראמבל, שלמרות מגוון הרכיבים, התלכדו להרמוניה של מתיקות נעימה. כמה אירוני, ליהנות מקינוחים נפלאים כל כך, במסעדת... ובכן, SALT.