ברבון סטריט

"את המרדסו השנייה שתינו כבר שמחים ונינוחים הרבה יותר. כאן נכנסו לתמונה אצבעות מוצרלה בבלילת קייג'ון מטוגנות בשמן עמוק, ברוטב מרינרה חרפרף – מנה שאפילו הקרדיולוג שלכם לא יעמוד בפיתוי..." אדם בר, ברבן סטריט, הרצליה

מעולם לא ביקרתי בלואיזיאנה, אף פעם לא קרעתי את ניו אורלינס, לא חגגתי ברובע הצרפתי ולא צעדתי בברבון סטריט בליל המרדי גרא. גם נערות חשופות חזה לא השליכו לעברי שרשראות חרוזים. ולא שלא רציתי. השירים, הספרים והסרטים יצרו בדמיוני ניו אורלינס מסעירה וייצרית, שילוב אפלולי של אלכוהול, וודו וקדירות ג'מבליה. אלא שהחיים, כמו בחיים, לקחו אותי כל פעם מחדש למחוזות חפץ אחרים, וניו אורלינס, הרובע הצרפתי וברבון סטריט הפכו עבורי לתפאורה בסדרה המצוינת "טרמה", ולא יותר מזה.

כששמעתי על הפאב ברבון סטריט שנפתח בהרצליה, נדרכתי וחיכיתי להזדמנות הראשונה לחטוף את נ. מהבית ולגרור אותו אתי לשם. הכניסה הראתה סימנים של הבטחה – עיצוב בסגנון אמריקאי עם רצפת עץ, רהיטי עץ וקירות משובצי לבנים חשופות ולוחיות רישוי של משאיות, שיוצרים אווירה חמה ובלתי אמצעית. המסכים הגדולים שתלויים על הקיר מקרינים סרטוני אקסטרים שקשה להתיק מהם מבט לכיוון המלצריות המצודדות.

התפריט של ברבון סטריט מנבא טובות – איזון נכון בין יציאות מיוחדות ומסקרנות כמו חמוצים מטוגנים בשמן עמוק (תישארו בסביבה ותקבלו דיווח מפורט) שמאפיינות את המטבח הקריאולי / קייג'וני, לבין מנות שמרניות יותר כמו המבורגר או כנפי עוף. גם תפריט האלכוהול מנווט באלגנטיות בין הקוטב הדרומי (דרום ארצות הברית, כמובן) לבין קו המשווה. הקוטב הדרומי העלה למגרש לא פחות מחמישה נציגים של משפחת הג'ים בים ברבון, למשל: (רגיל / black / Rye / Choice ו-Basil Hayden הפחות מוכר). לצדם של הדרומיים המיוחדים והגאים תמצאו גם את החשודים הרגילים ממחלקות הוודקה, הג'ין והטקילה.

כדי להיכנס למצב הרוח הנכון הזמנו שני חצאי מרדסו טריפל מהחבית. לבלגית הזו טעם עמוק ועשיר, ולא פחות חשוב מכך – עשרה אחוזי אלכוהול. זו בירה שלא תמצאו בכל מקום, אבל כשתמצאו – אל תהססו. לצדה הזמנו את הבלתי נמנע – מנת חמוצים מטוגנים בשמן עמוק. אז מתברר שזו מנה ידועה בדרום ארצות הברית - פרוסות מלפפון חמוץ נטבלות בבלילה ומושלכות אחר כבוד לשמן הרותח. כאן הן מוגשות לצד רוטב על בסיס יוגורט ועשבים, והתוצאה, רבותיי – מהפך! קראנצ'י מבחוץ, עסיסי מבפנים; המטוגן לוהט, הרוטב קר; בקיצור, אורגיה של מרקמים, טעמים וטמפרטורות.

לצד ה"פטיפורים" המענגים האלו הלכנו עם המלצת המלצרית והזמנו תירס חם. אני מודה – תירס חם לא היה עולה על דעתי להזמין . גם לי, כמו לכם, יש בראש דימוי של רוכל זקן עם עגלה שמוכר קלחי תירס מבושלים לעייפה בשכונה. מה כבר אפשר לחדש בקלח תירס? או! אז מסתבר שאפשר, והרבה. התירס בברבון סטריט נמשח בחמאה מתובלת בתערובת קייג'ון ונצלה בגריל פחמים, והתוצאה לא פחות ממפעימה. איזה כיף לגלות שגם הדברים הפשוטים בחיים, כמו קלח תירס, יכולים להיות כל כך נפלאים.

את המרדסו השנייה שתינו כבר שמחים ונינוחים הרבה יותר. כאן נכנסו לתמונה אצבעות מוצרלה בבלילת קייג'ון מטוגנות בשמן עמוק, ברוטב מרינרה חרפרף – מנה שאפילו הקרדיולוג שלכם לא יעמוד בפיתוי שהיא מציבה, וכריך בייקון ושרימפס (The Bourbon Street Po’Boy מה לעשות, התפריטים באנגלית בלבד), בלחמנייה לבנה וטעימה שרופדה ברוטב חזרת. מנקודה זו ואילך הפכנו משמחים לצוהלים – בעזרת הופעת הסטנד-אפ שהחלה במקום (כן, יש גם הופעות, בעיקר מוסיקליות – ג'אם סשנס, בלוז וכד'), ואחד מהקוקטיילים המיוחדים של הבית – Ginger in the Rye – שמכיל ג'ים בים ריי, ג'ינג'ר אייל ונענע – יופי של משקה, בעל שם מתחכם וטעם מתוחכם, למי שאוהב ג'ים בים בכל מצב צבירה (כלומר, הוא הוכן במיוחד עבורי). לא יודע אם אגיע מתי שהוא לניו אורלינס שבלואיזיאנה, אבל לנציגה המכובדת שלה בהרצליה - אגיע בוודאות.