Skip Navigation Linksראשי > ברים, יין ואלכוהול > טעימת יין > כתבה בעקבות מותו של מבקר היין דניאל רוגוב

דניאל רוגוב: פרידה


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"בערב ההוקרה שנערך לו לאחרונה עמדה והריעה לו כל תעשיית היין הישראלית. ובצדק, החלוץ שלפני המחנה לימד אותנו איך לשתות יין, איך לחשוב על יין ואיך להתנהג עם יין ובלעדיו..." יובל בלנקוסבקי נפרד מדניאל רוגוב

דניאל רוגוב, מבקר היין האגדי של עיתון הארץ, הלך לעולמו. האיש שמתוך תשוקה ליין, אוכל טוב וחזון ציוני, הרים את תעשיית היין הישראלית ושם אותה על מפת העולם. רוגוב היה מבקר היין הראשון בארץ, שקבע סטנדרטים גבוהים שאף לא אחד מהמבקרים שבאו אחריו הצליח להגיע אליהם. הג'נטלמן האמיתי בעל מניירות הנימוס הלא מקומיות תמיד החזיק בכיס סיפור-מעשייה אחת.

את רוגוב פגשתי בטעימות הנערכות לכתבי יין לאורך השנים. למרות מעמדו הרם והנישא כבכיר מבקרי היין בארץ הוא דווקא התייחס לכתבים הצעירים, אני ביניהם, בחביבות יתרה. בשנים האחרונות נדמה שהתחיל לחשוב על המורשת שיותיר אחריו, וניסה ללמד אותנו כמה מכללי ההתנהגות הג'נטלמניים שלו, כך לדוגמה פקד עלינו לא לדבר לעולם על היין במהלך הטעימה. תפקידנו לשתות, לחשוב לשמוע את אנשי היקב והייננים, אמר, ואת הביקורת לכתוב בבית.

רוגוב עשה את עבודתו מתוך תשוקה ושליחות גם יחד. הוא העניק ליינות ישראליים ציונים גבוהים שעוררו עליו תרעומת. הייתכן שיין ישראלי יקבל ציון 93 ואפילו 95, צקצקו מביני יין בינם לבין עצמם. אבל מבקריו נאלצו לאכול את הכובע ברגע שפורסמו ביקורות יין בין לאומיות של המגזינים הנחשבים בעולם על יינות ישראליים. הציונים היו דומים לאלו של רוגוב, לעתים נמוכים בנקודה אחת או שתיים. ובכל זאת נראה שאחת הסיבות המרכזיות לכך שהמגזינים המכובדים הללו התייחסו ליינות ישראליים היא הביקורות הטובות החוזרות ונשנות שהגיעו מצדו של רוגוב.

רוגוב גם כתב את מדריך היין הישראלי שהתפרסם בשנים האחרונות בעברית ובאנגלית, מה שהפך להיות התנ"ך של כל אוהב יין ישראלי. ברצינות ובשקידה הוא כתב ביקורות בציר אחר בציר של יקבי ישראל הקטנים והגדולים, ומלבד אלו גם השתתף בכתיבת אחד ממדריכי היין החשובים בעולם של יו ג'ונסון.

רוגוב, ובשמו האמתי דיויד ג'ורוף, היה תמיד איש מסתורין, אגדות ומעשיות. הוא מעולם לא התפאר בהן, אבל אם היו דוחקים בו או אם בכל זאת עלתה הזדמנות, היה מספר איזו מעשיית אלף לילה ולילה. כך שמעתי איך פעם ישב בבר ופצח בשיחה נעימה עם אישה יפהפייה, שהתברר שהיא נסיכת מונקו, ושביום למחרת הוא זכה לארוחת ערב מלכותית עם אצולת הממלכה. עוד סיפר על הפעם שבה שתה יין קינוח צרפתי בן יותר ממאה שנה; איך ביקר ביקב של אולגירך ממזרח אירופה, שבו הוגשה לכתבי היין ערימת ענק של קוויאר שחור ויוקרתי שעלתה מאות אלפי דולרים. סיפור, חיוך ציני והומור עצמי בשפע.

בערב ההוקרה שנערך לו לאחרונה עמדה והריעה לו כל תעשיית היין הישראלית. ובצדק, החלוץ שלפני המחנה לימד אותנו איך לשתות יין, איך לחשוב על יין ואיך להתנהג עם יין ובלעדיו. אגדה עוד בחייו, זכרו יינצר בלבבי. את מכתב הפרידה שלו לפורום היין חתם במלים: "אלה היו חיים טובים". גם לנו, אלו היו חיים טובים במחיצתו והוא יחסר לנו מאד. אבל הוא השאיר אחריו מורשת ומפעל תרבותי חי ומשגשג ובכך יהיה זכרו אתנו תמיד.