"אני רעבה, הוא רק רוצה לשתות בירה מול השקיעה..." מיכל גיא וחובב האלכוהול מגיעים לבר-מסעדה ים 7 שבטיילת הרצליה פיתוח. כאן משתדלים לעמוד בדרישות של מגוון קהלים עם תפריט ים תיכוני שמתאים לכולם, לצד השקיעה
הוא אוסף אותי מהעבודה ואנחנו נוסעים לטיילת החדשה של הרצליה. קצת רומנטיקה של אמצע השבוע, בלי שום סיבה מיוחדת. כשהשמש כבר יורדת נמוך אל עבר קו האופק, צריך לקבל החלטות אופרטיביות. אני רעבה, הוא רק רוצה לשתות בירה מול השקיעה. ים 7, מתחת למלון דן אקדיה, עונה על הדרישות של שנינו. היא קיימת כאן כבר כמעט עשר שנים, וממקום מושבה היא משקיפה על אחת מפיסות הנוף הכי יפות בעיר. משמאל, המרינה של הרצליה, שיאכטות משייטות לכיוונה על הים הרגוע. מימין, קו החוף, הנמתח לאורך הטיילת עד לאפלוניה. ובתווך – שקיעה משובחת, שצובעת את השמיים באדום וסגול. מספרים שכל ערב יש פה אחת חדשה.
כמו הנוף, גם ים 7 בעצמה מחולקת לשלושה: המפלס העליון, הממוזג, הוא אזור אנשי העסקים. הם מגיעים לפה עם חליפות ועניבות, בחום הלוהט של יולי, כדי לשלב פגישות עבודה עם ארוחה ואלכוהול טוב. המפלס התחתון, על הטיילת, מיועד לאנשי הים, העולים ישר מהחוף כדי להתחרדן על הספות או להצטנן עם כוס בירה. והמפלס האמצעי מיועד למשפחות, לחוגגים או לעוברי אורח כמונו, שרוצים ליהנות מהים ומהבריזה עם ארוחה טובה. ים 7 משתדלת לעמוד בדרישות של מגוון הקהלים, ומציעה תפריט ים תיכוני שמתאים לכולם: מגוון מנות טאפאס, סלטים והרבה מנות מהים: שרימפס, קלמארי, סביצ'ה דג ים לבן, פילה מטיאס, קדירת פירות ים ועוד, לצד בשרים מסוגים שונים ופסטות. בנוסף מציעים כאן מדי יום מנות ספיישל, בהתאם לתנובת הים. בבקרים, עד השעה 12:00, יש ארוחות בוקר, ומשעה 12:00 ועד 17:00 – ארוחות עסקיות, הכוללות מנה ראשונה ולחם הבית במחיר המנה העיקרית. זהו באמת מקום שמתאים לכולם: לרוחצים בדרך מן הים, לתיירים, לזוגות ולמשפחות, לסלבס בבראנץ' שישי או שבת, ואפילו לחוגגים באירועים מיוחדים – ים 7 יוכל לארח עד 70 איש בחורף, ועד 180 בקיץ.
חובב האלכוהול מעיין בתפריט הבירות, אבל דווקא הקוקטיילים מושכים את תשומת לבו, והוא מזמין שניים: מוחיטו בשבילי וקוקטייל ים 7 בשבילו, שמכיל וודקה, קמפרי ואשכוליות אדומות. אני, לעומת זאת, מסתערת על תפריט הטאפאסים: חציל וולקנו אפוי עם טחינה, שמקבל טוויסטים מעניינים עם נגיעות של דבש ועם מלח גס בעשבי תיבול, שמעניק להם מרקם מעט קראנצ'י. סלט בורגול קיצי ומרענן, עם הפתעות בדמות צימוקים, אוכמניות ואגוזי קשיו. סלט פירות ים תאילנדי, המכיל שרימפס, קלמארי, אטריות שעועית שקופות, אפונה סינית, עגבניות, נבטים ובצל ברוטב נאם פלא וליים, תערובת חמוצה-מתוקה עם נגיעות של חריף וטעים. וכדורי פלאפל הודי, שלוקחים אותי בטעמם שנתיים אחורה, לתחנת רכבת עמוסה בהודו, בדרך משום מקום לשום מקום. רק שפה זה טרי ונקי ומוגש עם צ'אטני מצוין שמעשיר את טעמי האפונה והחומוס.
השמש כבר סיימה לשקוע, בעוד אנחנו היינו עסוקים באוכל ולא שמנו לב. בינתיים, הטאפאסים פותחים לנו את התיאבון, ואנחנו מרגישים בשלים להתמודד עם קדירת פירות ים, שמכילה שרימפס, קלמארי ומולים בקארי אדום וחלב קוקוס, עם למון גראס ואפונה סינית, המוגשת לצד אורז בסמטי שסופח אליו נהדר את שאריות הרוטב מהצלחת. ובמקום הצ'יפס שמוגש באופן מסורתי כתוספת למנה עיקרית, אנחנו לוקחים קלמארי קריספי, וטובלים אותו בספייסי מיונז ולימון. את האלכוהול שנגמר מחליף בקבוק מים צוננים, ואחריו עוד אחד, שמגיעים אל השולחן מבלי שנצטרך לטרוח ולבקש.
אנחנו מקנחים עם ופל בלגי טרי, רחוק מרחק שנות אור מהגרסה הקפואה והמסמורטטת שיצא לנו להיתקל בה בכל מיני מקומות אחרים – טרי, פריך בדיוק במידה הנכונה, ומצופה אבקת סוכר בנדיבות, קצפת, שני כדורי גלידה וסירופ מייפל שמוגש בכוס שוט בצד. החלטנו לוותר – הוופל עמד בגאון גם בלעדיו. איזה מזל שהרחיבו עד לפה את הטיילת. עכשיו אפשר להסתובב עליה שעה, כדי להוריד את הארוחה.
