אמורה מיו

"ניוקי "ציו לופטו" - ניוקי עם פילה בקר, ברוקולי, בצל, פטריות ועגבניות מיובשות בציר בשר. המלצרית הזהירה שהמנה מעט חריפה. לא נבהלנו. הישרנו מבט אל הניוקי והוא השפיל עיניו ראשון..." מיה ואדם בר אמורה מיו תל אביב

בקיץ האחרון ביקרתי לראשונה (כאדם מבוגר) באיטליה. שבועיים מסחררים ומשכרים בטוסקנה ובאומבריה הוכיחו לי שצדקו כל החברים שהכינו אותי לנסיעה: אין כמו האוכל באיטליה, ואין כמו היין באיטליה. ומאז אותו קיץ משתוקקים וכמהים הלב, הלשון ועוד מבחר איברים פנימיים למעדנים האיטלקיים. האוכל המתוחכם, שמסורת ותרבות של מאות ואלפי שנים הופכים אותו למשהו פשוט, יום-יומי ובכל זאת נשגב.

את אמורה מיו הכרתי רק כאחותה המיושבת של פיצה פצה, ממלכת הקלצונה של אבן גבירול (ובואו נודה על האמת – של כל תל אביב). התאווה לקלצונה שהובילה אותי מדי פעם בפעם לפיצה פצה, לא אפשרה לי כלל לפזול לאחות הבוגרת והמיושבת.

אבל החוויה האיטלקית של הקיץ האחרון הוליכה אותי לאמורה מיו, בעקבות המלצות של כל אותם חברים שהוזכרו לעיל, על מסעדה שתשחזר לי את החוויה האיטלקית, את הטרטוריות השוקקות עם האווירה השמחה והיין המשובח.

אמורה מיו היא לא בדיוק המקום לטיפוסים ספונטניים. למרות גודלה, היא מלאה מפה לפה (אבל לא רועשת), וכדאי להזמין מקום אפילו יום-יומיים מראש, אם אתם רוצים להבטיח אותו לעצמכם. התיישבנו בשולחן מתחת לBlow up ענק של תמונה משפחתית ישנה, בשחור לבן, של גברים פשוטים שהתלבשו יפה לכבוד אירוע חגיגי כלשהו, והתפנו מהאוכל ומבקבוקי היין הפזורים על השולחן כדי לדפוק פוזה לצלם. ראיתי עליהם שהם מתים לחזור לאכול, וזה היה מעורר התיאבון האולטימטיבי.

פתחנו תפריטים, וגילינו תפריט טרטוריה טיפוסי: מבחר אנטיפסטי (כולל ברוסקטה, קרפצ'יו, סלט קפרזה, ועוד); 10 סוגים של פיצה וקלצונה; כ-20 מנות פסטה, מחולקות לקטגוריות (רוטב על בסיס עגבניות / שמנת / שמן זית); כמה מנות ריזוטו, ניוקי ורביולי, וכ-5 מנות בשר ועוף. רק מעיון בתפריט הרגשנו שאנחנו עפים לנו לאיטליה האהובה. אמורה מיו נאמנה למסורת, ולא מנסה להתחכם ולהמציא את הגלגל מחדש. הווריאציה היחידה ששמנו לב אליה הייתה שבמנות שבאופן מסורתי נהוג להשתמש בהן בבשר חזיר (הבייקון שבספגטי קרבונרה, למשל) – משתמשים כאן בחזה אווז, אבל על השמנת, תודה לאל (ויסלח לי האל על ההקשר) , לא מוותרים.

אחרי ההתלבטויות הבלתי נמנעות, פתחנו בפוקאצ'ה חמה ומעלה ניחוחות של שמן זית, רוזמרין ושום, לצדה הגיעה מנה צבעונית של אנטיפסטי, שכללה ברוקולי, בטטה, פלפלים קלויים, ארטישוק, אפונה ירוקה וחציל, כולם בניחוח חרוך מעודן ומגרה. סלט אמורה מיו התגלה כסלט עלים טריים מעושר באגוזי מלך, בפלפלים קלויים ובפרמזן ברוטב ויניגרט. כל אותו הזמן התנגנה לה ברקע מוזיקת פופ איטלקי, שרק היום, בעידן הפוסט מודרני, אני מרשה לעצמי לומר בפה מלא שאני מת עליה.

לעיקריות הזמנו ניוקי "ציו לופטו" - ניוקי עם פילה בקר, ברוקולי, בצל, פטריות ועגבניות מיובשות בציר בשר. המלצרית הזהירה שהמנה מעט חריפה. לא נבהלנו. הישרנו מבט אל הניוקי והוא השפיל עיניו ראשון. השילוב של הניוקי הרכים והנימוחים עם הבשר הרך והתוספים הארומטיים היה לא פחות ממסעיר. המנה העיקרית השנייה הייתה טליאטה די מנזו. זו מנת טרטוריה קלאסית, של פרוסות סינטה דקות שנצרבות צריבה קלה על הפלטה שבה הן מוגשות לשולחן. כשעליהן מפוזרים עלי רוקט ומיץ לימון, פוגש הבשר העסיסי את חמיצות הלימון ופריכות עלי הרוקט, וכולם יחדיו יוצאים במחול מחניים. איזה כיף! את המנות הכל-כך כיפיות האלו ליווינו עם יין אדום של ולפוליצ'לה, פשוט ונפלא.

את האספרסו שאחרי החלטנו ללגום כחלק מהקינוח. סמיפרדו שוקולד לבן הוא גביע של מעדן לבן ומתוק. האספרסו הקטן שמוגש אתו משמש לו כרוטב שמאזן את המתיקות הנהדרת הזאת. לזכרה של החופשה באיטליה הזמנו גם את "אלף עלים" - בצק עלים עם קרם פטיסייר ופרוסות שקדים. הבטנו זה בזו וחייכנו: תפסנו איטליה!