המושבה 54

אפרת רוזן מחליטה החלטה דרמטית ומגיעה למסעדת המושבה 54 שבראשון לציון. כקולומבוס היא מגלה יבשת חדשה, ובה פוקצ'ה סיניה, רביולי בטטה, שיפודי פרגיות רכים ועוגת ריבת חלב נהדרת. להתמסר לריגוש חדש כבר אמרנו?

לפני כמה חודשים החלטתי החלטה דרמטית ששינתה את מהלך יום השישי שלי: לצאת מהבנאליות ולהיפרד מארוחות הערב הקבועות אצל אימא ואבא. החלטתי שלא יזיק לנו להתרגש קצת מדי פעם, לנסוע לאן שהאוטו ייקח אותנו, לעצור ליד מסעדה חדשה, ולהתמסר לריגוש חדש.

כך קרה עם המושבה 54 בראשון לציון. ראינו אותה כבר מהאוטו, והחלטנו להיכנס פנימה. גילינו מסעדה יפהפייה ורחבת ידיים, מעוצבת בקווים כהים ונקיים סביב בר גדול. מחוצה לה, חצר ענקית ומקורה, שטופת בריזה של ערב שישי. התיישבנו במרפסת הפתוחה, והתחלנו להרגיש את הרעב מזדחל. "תפתיעי אותנו במשהו טוב לפתיחה", הפצרנו באילנה, המלצרית החייכנית של המושבה 54, והיא לא אכזבה. תוך חמש דקות הונחו על שולחננו פלאפלים חמים ופריכים מתפוחי אדמה. לצדם היא הניחה זיתים מתובלים טעימים-טעימים. טבלנו את הפלאפלים ברוטב איולי מעודן והתענגנו על כל ביס.

אחרי מנת הפתיחה הזמנו שתי מנות. אחת בחרנו בעצמנו: חציל קלוי עם נגיעות של טחינה, תמצית רימונים ושמן זית. על המנה השנייה המליצה המלצרית של המושבה 54: פוקאצ'ה סיניה. המדובר בפוקצ'ה עם בשר טלה טחון ברוטב עגבניות וטחינה חברונית. טעמי החציל הקלוי עם הארומה המעושנת דגדגו לנו את הלשון, אבל ההפתעה הגדולה הייתה הסיניה - גולת הכותרת, שונה ומיוחדת בגודלה, בצורתה ובטעמה המעולה. לטובתה זנחנו את שאריות החציל.

אני רציתי לפרוש בשיא, והוא צחק ואמר: "נכון. וחוץ מזה, אנחנו כבר מפוצצים לגמרי. למי יש מקום לאכול עוד משהו?" התגלגלנו מצחוק, ומיד ביקשנו מאילנה להחזיר לנו את התפריט, כי מי מוותר על מנות עיקריות ביום שישי בערב, ועוד אחרי כאלה מנות ראשונות?! בכל זאת עצרנו לכמה דקות עם הלימונענע הגרוסה הקרה של המושבה 54, והתלבטנו מה להזמין. אילנה העניקה לנו מנות הפתעה. לבן זוגי - מנה יפה ומפתה של רביולי בטטה שהוכנו בעבודת יד עם רוטב שמנת, יין לבן, מרווה, קונפי שום וצנוברים. על הצלחת צפו כיסוני בצק גדולים ובשרניים, שמולאו בשכבה נדיבה של בטטה נימוחה ומתקתקה. כל טעימה הוא עטף ברוטב העדין ובצנוברים הקלויים הפריכים, וטבל בשבבי גבינת הפרמזן שהוגשה לו בצד.

ההפתעה שאני קיבלתי מהמושבה 54 בהחלט התחרתה בה ברצינות, וגם ניצחה אותה ביופיה: שני שיפודי פרגיות הונחו ביד אמן על המחבת, מעל ערמת קוביות תפוחי אדמה ברוטב צ'ימיצ'ורי. נתחי הפרגיות היו רכים ומתובלים היטב, ונעלמו כלא היו תוך דקות ספורות, בעזרתו האדיבה של בן-זוגי. אגב, חלק מהכיף הגדול בכל הארוחה הזאת היה גם המחירים האטרקטיביים של המנות: הם כולם נעו בין 15-54 ₪.

אחרי כל הארוחה הגדולה באדיבות המושבה 54, רצינו סוף מתוק. אז הזמנו תה עם נענע לשנינו. בנוסף, אני הזמנתי סופלה שוקולד חם עם כדור גלידת וניל, והוא הזמין עוגת ריבת חלב, קרמל ואייריש קרים. הסופלה שלי היה חם-חם, עם לבת שוקולד לבן מתפרצת. בבטן הייתה לי חגיגה קטנה. גם הוא היה מרוצה מאד מעוגת ריבת החלב המוסית שלו, וכל אחד מאתנו היה עסוק באהבה הפרטית שלו. כי עם כל הכבוד, יש דברים שלא חולקים.

היינו מרוצים כשיצאנו מהמושבה 54. ידענו שזה לא יהיה הביקור האחרון שלנו, אבל בעיקר הרגשנו קצת כמו קולומבוס, שגילה יבשת חדשה.