אלריאן

אורלי פרש-אזולאי נפגשת עם חברת נעורים במסעדת אלריאן החיפאית, שמציעה לסועדיה טעמים ביתיים ואימהיים. על צלחות של טאבולה, פתוש, כופתה, טחינה, קובה, ספיחה ועוד הן נזכרות במטעמי הנעורים שלהן, כי אין כמו חיפה

בפגישת מחזור חזרתי אל זיכרונות נעוריי הנעימים ופגשתי את מיטל, חברתי מאז, ומיד קבענו להיפגש כדי להשלים פערים בארוחת ערב. מכיוון שנעוריי הזכירו לי את האוכל הביתי של אמא, בחרתי במסעדת אלריאן שבחיפה.

מסעדת אלריאן החיפאית, ששוכנת במושבה הגרמנית, אחד המקומות היפים בארץ, התאימה לגחמותיי וגם הייתה מקום טוב באמצע. אלריאן בערבית פירושו שער גן-עדן. מבט קצר לעבר הגינה של אלריאן מספיק כדי להבין שזוהי אכן אחת הדלתות לגן העדן. המקום קטן, חם ומזמין. הגינה רחבת ידיים אך אינטימית וקסומה, ניתן לערוך בה אירועים הכוללים עד 100 מוזמנים.

למסעדת אלריאן קהל לקוחות קבוע, שבא ליהנות מחומוס טוב (אלריאן החלה את דרכו כחומוס בר), ממבחר בשרים ומאוכל ביתי שמבשלת אמא של מרואן בעל המסעדה. מרואן, שמבלה את מרבית זמנו במסעדה, מתגעגע לאוכל של אמא ומביא אותה לבשל לו וללקוחותיו. "הכי חשוב לי שכל לקוח שנכנס אליי ירגיש בית, יריח ניחוחות של בית ויטעם טעמים של בית". ואכן, המטבח של אלריאן מתאפיין במאכלים מזרחיים וביתיים, אך גם אוהבי הפסטה והדגים כמו גם הצמחוניים ימצאו מענה למבוקשם. אלריאן פתוחה כל השבוע משעות הבוקר (כי חומוס טוב אוכלים בבוקר) ועד אחרון הלקוחות, ובערב היא גם בר אינטימי. הלקוחות של אלריאן יכולים ליהנות לאחר הארוחה מנרגילה מרעננת בניחוחות משכרים. בקיץ המתקרב ייערכו באלריאן ערבי מוסיקה אתניים בחצר המסעדה.

מיטל ואני הצצנו בתפריט וביקשנו ממרואן לטעום מהמאכלים הביתיים. כמנה ראשונה קיבלנו שני סלטים- פתוש וטאבולה. שתי המנות היו נדיבות ובלטו בהן טעמי הירקות הטריים. ריח הפטרוזיליה שעלה מהטאבולה היה כריח פטרוזיליה שנקטפה זה עתה. צבעי העגבנייה בפתוש לא הותירו ספק כי מדובר בחומרי גלם טובים. על הפתוש פוזרו פיסות פיתה מטוגנת עם עשבי תיבול שהוסיפו פריכות מקסימה לסלט. הסלטים תובלו בעדינות ואנחנו אכלנו מהם לאט תוך שטף דיבור שקשה היה לעצור.

הסיפורים זורמים, הסלטים נגמרים, ואנחנו מקבלות אל השולחן פטריות מוקרמות בגבינות. מה שאני אוהבת במנה הזו זה שאף על פי שאני מכירה את הטעמים שלה, אני מופתעת כל פעם מחדש. אף פעם לא אכלתי פטרייה מוקרמת בטעם דומה לקודמתה. באלריאן המילוי היה מפתיע - תערובת הגבינות הייתה חמה מאד, בעלת טעמים חזקים, קשה היה לנחש באילו גבינות מדובר.

עברנו לכופתה עם טחינה ופלטת אלריאן. הכופתה היא למעשה קציצה ענקית ושטוחה שעליה טחינה חמימה שעוטפת אותה, קצת בדומה לסינייה. הבשר שלה היה מתובל היטב והטחינה הוסיפה לו מרקם מיוחד ומראה לבן וחגיגי. פלטת אלריאן היא פלטה של מטוגנים ומתאבנים מהמטבח של אימא, שתוכלו למצוא עליה קובה, ספיחה ועוד, והכול במילויים שונים של בשר, גבינות ועשבי תיבול.

בסוף הארוחה שלנו במסעדת אלריאן, בעוד אנחנו שותות קפה הפוך, הבחנו בכך שהשעה כבר מאוחרת. אחרוני הלקוחות באותו יום היו כנראה אנחנו, והסיפורים עדיין לא נגמרו. נפרדנו לשלום בידיעה שאת המנגינה הזאת צריך להמשיך לנגן ושזיכרונות הנעורים יהיו תמיד חלק מאתנו.