רבותיי - בירות

עומר גנור, מנהל סדנאות האלכוהול של זמן אמיתי: שתי המלצות לשתי בירות, כי זה טעים. דובל טריפל הופ והגאווה הישראלית – בזלת דאבל בוק. כשזה מגיע לבירה טובה, מומלץ בחום לשתות אותה מגביע ולא מהבקבוק. תכף תבינו למה

גינס. חלק ניכר מכם בוודאי מעקמים את האף וממלמלים "זה כמו קפה שחור, אין בה גזים בכלל". מעטים אולי מחייכים, כי הם מבינים, כמוני. שנים ארוכות נהגתי לשתות את הזהב השחור הזה - ורק אותו. אם לא היה ברז גינס או אם הברמן לא ידע למזוג אותה כראוי, הייתי מזמין וויסקי, קלבדוס, איזה פסטיס טוב או לימונענע - אבל לעולם לא בירה אחרת. אני חושב שאחד הדברים הגאוניים בבירה גינס הוא הפולחן שהיא הצליחה לטפח סביבה: רק שתיין גינס ישאל את הברמן כמה ימים פתוחה החבית, אם הוא יודע למזוג כמו שצריך ועוד שאלות מציקות אך חשובות.

אבל בשנתיים האחרונה אני מגלה מחדש את עולם הבירה ומנסה כל מני סוגים. בשנה האחרונה אפילו פיתחתי מסורת, בכל סוף שבוע אני רוכש בקבוק של בירה אחת או שתיים שאני לא מכיר ומתנסה.
אבל אי אפשר לומר שהכול תמיד מוצלח. הרי לכם כמה המלצות לבירות מהעת האחרונה, עם כמה הוראות תפעול: כמות יבואני הבירה היא גדולה, יש מכל טוב. רק גשו לחנות משקאות ותראו את השפע. תמיד טוב לקרוא מה כתוב על הבקבוק - ארץ המוצא של הבירה, אחוז האלכוהול, הסוג שלה ועוד. מהר מאוד תגלו שאתם יכולים לבצע סינון ראשוני כבר בשלב קריאת התווית. אני, למשל, שלא אוהב בירות חיטה, יודע שכל מה שכתוב עליו וייסביר או וייצן הוא לא בשבילי.

כוכבת מספר אחת: דובל טריפל הופ

את הדובל המעולה רבים מכירים, זו בירה בלגית, 8.5% אלכוהול, בקבוק שמנמן ונמוך שלו רק היו עליו גולגולת ושתי עצמות מוצלבות הוא היה נראה בדיוק כמו בקבוק רעל מקומיקס. רק שאין בה רעל אלא יצירת מופת בלגית. יש כרגע בחנויות הוצאה מיוחדת של דובל שנקראת טריפל הופ - כלומר שלושה סוגי כשות. כשות היא מה שהופך את הבירה למרה, צמח בעל תכונות של חומר משמר וזה היה תפקידו במקור - לגרום לבירה להחזיק עוד כמה ימים ולגרמני שבישל אותה להיות שיכור יותר זמן.

בדובל הרגילה יש שני סוגי כשות ובדובל הזו יש עוד אחד, ואחוז אחד יותר של אלכוהול - כלומר 9.5%. היא מגיעה רק בבקבוקי 750 מ"ל ולפי הספרון הקטן המחובר לצוואר הבקבוק היא בושלה לראשונה ב-2007. התוצאה הייתה כה מוצלחת שהגיעו דרישות מצרכנים שונים לעוד וב-18.5.10 עשו עוד סיבוב, וזה מה שכרגע יש בחנויות.

הבירה הזו מושלמת לאוהבי הטעם המר. היא מרה מאד, יש בה משהו חמאתי שממלא את הפה ונשאר בו דקות ארוכות אחרי שכבר בלעת את הבירה. חובה לקנות, מהר מהר לפני שייגמר. אני לא יודע כמה כאלה היבואן הביא לארץ ואין לדעת מתי יבשלו אותה שוב.

כוכבת שנייה, גאווה ישראלית - בזלת דאבל בוק

מבשלת הגולן קיימת כבר שנים ולפני כשנתיים-שלוש, למיטב ידיעתי, נכנסו אליה יקבי רמת הגולן כשותפים. הם מבשלים ארבעה סוגי בירה, כולם לא מפוסטרים, עם מים מעולים ובעזרתו של ברומייסטר גרמני רב ניסיון. כל ליין הבירה נקרא בזלת כאשר יש ארבעה סוגים: חיטה (כאמור אני לא חובב של הז'אנר), פילס (כלומר פילזנר, לאגר בהיר ומריר, טעימה מאוד), אייל ענברי (השנייה האהובה עליי) וגולת הכותרת - הדאבל בוק.

דאבל בוק היא תת משפחה בעולם הלאגר. בירות לאגר הן לרוב בירות קלילות ושמחות, אפשר לומר בירות קיץ, ולא משנה אם הן בהירות או כהות. הדאבל בוק היא בדיוק הפוכה - בירה מלאה ועשירה, כבדה, שתסיסה ארוכה גורמת לה להיות עתירת אלכוהול ובעלת צבע עמוק וכהה.

מהדאבל בוק אנשים מתרגשים כבר אחרי הלגימה הראשונה, ניתן להשיג בבקבוקי 750 מ"ל, אבל אני כמובן ממליץ לרכוש שליש ולנסות.

ועוד המלצה: לא לשתות מהבקבוק. כשאנחנו שותים מבקבוק, הבירה אינה ממלאת את הפה אלא זורמת ישר לגרון ועוברת רק על חלק מהלשון. זה טוב לבירות פשוטות ששותים בים, אבל בירה עם טעמים עשירים פשוט לא נותנת את מה שיש לה להציע כשהיא בבקבוק. לא סתם הם משקיעים בגביעים היפים הללו, זה אמנם נאה אבל לפני הכול פונקציונלי. לחיים!