טאפאיה

"מכיוון שאנחנו בחבורה גדולה – ההרכב המומלץ לארוחת טאפאס - יש לנו הזדמנות לטעום מכל סוגי הטאפאס, וכאלה יש בטאפאיה לא מעט..." שפרה צח נהנית לגלות טאפאס בר חדש – טאפאיה – שבאזור התעשייה הישן של ראשון לציון

כשחושבים על זה, מפתיע שטרנד הטאפאס לא תפס כאן כבר לפני שנים. הרי יש בו משהו שמאד מתאים לאופי הישראלי: ארוחה פתוחה רבת משתתפים עם המון מנות קטנות, שמאפשרות ליהנות ממגוון טעמים בארוחה אחת. עכשיו כשעשו הטאפאסיות עלייה, אפשר לברך על כל אחת שמתווספת לרשימה. האחרונה שבהן, חדשה-דנדשה, היא טאפאיה שבמתחם אזור התעשייה הישן של ראשון לציון.

לפני שנדבר על האוכל, צריך לתת כבוד לעיצוב של האדריכל ניר פורטל. העיצוב של טאפאיה, ממש כמו האוכל, מורכב מפריטים רבים ושונים, שהחיבור ביניהם יוצר שלם שהוא גדול מסך מרכיביו. העין נהנית לגלות בכל פינה של טאפאיה הפתעה ויזואלית חדשה: בחזית, קיר משולב זגוגיות צבעוניות וזכוכית חלבית אטומה למחצה. בפנים, קיר המורכב מריבועי בטון צבעוניים, שמגדיר את החלל המרכזי, והמשכו - קיר אדום עז ועליו עבודת פרזול דקורטיבית, שמגדיר את החלל הפנימי. למטה רצפת אריחים צבעונית ולמעלה גופי תאורה מגוונים עם נורות פחם שמספקות אור כתום חמים. ובמרכז, כנקודת הכובד העיקרית – הבר, עשוי יציקת בטון חשופה, סביבו כסאות בחיפויי קטיפה שונים, ומעליו מסגרת עץ עשויה כולה תריסים ישנים, המשמשת כחיפוי למערכת המיזוג. העיצוב המקורי ממשיך גם על השולחן, עם צלחות קרמיקה שעוצבו במיוחד עבור טאפאיה, הנושאות עליהן את דמות הטווס – סמלה של מסעדת טאפאיה, המוטבע גם על המפיות.

המוזיקה הספרדית השמחה שמתנגנת ברקע הארוחה בטאפאיה מוסיפה כמובן לאווירה, והיין נמזג לכוסות. תחילה מוצע לנו יין הבית – יין ספרדי צעיר בשם מרקיז דה צ'יבה, שטעמו הבוסרי מעט חמצמץ. הגרסה הבוגרת יותר – מרקיז דה מארייגו, עם יישון של שנתיים בחבית, מצטיינת בטעם הרבה יותר עמוק ומלא. עד שיגיעו המנות, אנחנו מנשנשים מלחמניות הבית הפריכות, יחד עם חמאת לימונים כבושים, סלסת עגבניות, שלושה סוגי זיתים, חמוצים ביתיים ושקדים פיקנטיים.

ואז מתחיל מצעד המנות של טאפאיה, פרי ידיו של השף עינב אזגורי (אקס "אלומה בכפר" הידועה מהצפון). מכיוון שאנחנו בחבורה גדולה – ההרכב המומלץ לארוחת טאפאס - יש לנו הזדמנות לטעום מכל סוגי הטאפאס, וכאלה יש בטאפאיה לא מעט: צמחוניים, כבושים, מנות ים ובשרים. הטאפאס הצמחוניים מתחילים בקטן, עם חציל קלוי וכרובית מטוגנת, ואז ממשיכים אל המנות הרציניות יותר: פטאטאס בראווס - קוביות תפוחי אדמה פריכות ברוטב איולי, במואלוס - לביבות זעירות ופינקטיות במילוי גבינה, קרפצ'ו סלק בגבינת ברי וגבינת חלומי של יעקוב'ס מטוגנת על הפלנצ'ה.

מכאן אנו עוברים אל אגף הכבושים למיניהם, מהים ומהיבשה: סביצ'ה מוסר ים עם חציל קלוי ויוגורט, ברזואלה - נתח שייטל בכבישה ביתית, וגרבלאקס - סלמון כבוש קלות על מצע תפוחי עץ מעושנים. באגף הדגים טעימה לנו במיוחד מנה מקורית של פלאפל דגים המוגשת בתוך מיני-פיתה עם חציל מטוגן, רוטב איולי, סלסת עגבניות וקרם פרש. בבשרים הכרזנו על שתי מנות מנצחות: פינצ'ו דה לומו – שיפודון בשר בגריל עם ריבת בצל ורוטב פלפלים, והכי-הכי – מנה אנינה של שקדי עגל בגריל, על קרם ארטישוק ירושלמי עם רוטב ציר בקר וערמונים.

באגף הקינוחים החיים הרבה יותר פשוטים – יש שלושה כאלה בלבד, ואנחנו חוגגים על כל אחד מהם בהנאה רבה. הכיפי: צ'ורוס מסורתי, רצועות בצק מתוק מגולגלות בסוכר וקינמון, שאותן טובלים בריבת חלב, ברוטב שוקולד או גם וגם. המושחת: "בוקה נגרה", שפירושו המילולי הוא "פה שחור", כי הוא משאיר את פיות הילדים שחורים משוקולד, ופירושו המעשי הוא שילוב קטלני של מוס שוקולד ומוס פראלין על בסיס של בראוני שוקולד וציפוי של פאדג' קרמל. והמקורית: לצ'ה פריטה, הווריאציה של טאפאיה לקרם הקטאלאן המסורתי, המוגש כאן כשהוא מטוגן בציפוי פריך יחד עם בננות מקורמלות. מבט בשעון מגלה לנו שחלפו כבר שלוש שעות. ככה זה כשנהנים.