יבנה מונטיפיורי

"שגרתי, אתה אומר? הנה לך המבורגר "ג'אפאניז", שהוא וריאציה על המבורגר רק בצורה, אך מרכיביו וטעמיו שונים לגמרי: הלחמניות הן לחמניות שמרים מאודות, והבשר אינו קציצה אלא נתחוני בשר לחי..." שפרה צח, יבנה מונטיפיורי

הביקור במסעדת יבנה מונטיפיורי, החדשה של רושפלד, הוא עניין מתעתע: אף על פי שמדובר במסעדה שנפתחה זה מקרוב, היא מפגינה ביטחון עצמי של גדולים. אף על פי שרוב הקהל הוא מידל-אייג'י, האווירה השמחה והמזמינה גורמת לכך שגם הבן שלי, בשנות העשרים לחייו, ירגיש שם בנוח. אף על פי שהעניין העיקרי הוא הישיבה על הבר, מתחת לתצוגה משובבת של בקבוקי ויסקי מכל העולם, מדובר בישיבה על כסאות נוחים בגובה רגיל, סביב בר מלבני שבו כולם רואים את כולם. ואף על פי שיבנה מונטיפיורי מגדירה את עצמה כביסטרו אמריקאי-צרפתי, יש בה ייצוג גם למנות מהמטבח האיטלקי והאסייתי. איך שהוא, דווקא המיקס הזה מצליח לייצר משהו כיפי מאד בסעיף האווירה וטעים מאד בסעיף האוכל.

כיאה לביסטרו, היצע האלכוהול של יבנה מונטיפיורי מגוון ומתאים לכל טעם ולכל כיס. ברוח ההשפעה האמריקאית, הבחירה שלי היא בקוקטייל קוסמופוליטן. הבן שלי מדלג על הקוקטיילים היישר אל אגף היינות, וזוכה להכיר, לשמחתו, יין פיקאיה איטלקי. היין מצטיין בגוון ארגמני עמוק ובטעם פירותי עשיר, בזכות השילוב של ענבי קברנה-סוביניון ומרלו יחד עם ענבי קורבינה שעברו תהליך הצמקה.

התפריט של יבנה מונטיפיורי מנווט בין מנות קלאסיות בטוחות לכאלה שהן מקוריות יותר, וכך גם אנחנו: לפתיחה הוזמנו מרק בצל ו"קריספי קוד". מרק הבצל – קלאסי, טעים ולא יומרני, עשוי בבישול ארוך, ואפוי עם כיפת לחם וגבינת גאודה, שהפיקנטיות המתונה שלה מעשירה את המתקתקות הקרמלית של הבצל. ה"קריספי קוד" מזכיר לבחור הצעיר שאתי את הטאפאס שעליהם חי שבועיים בברצלונה – זוהי מנה קלילה ונחמדה של רצועות דג קוד ובצל ירוק מטוגנות בטמפורה, עם רוטב ליים לטבילה.

לקראת העיקריות, הברמנית מבחינה בכוסית הקוקטייל שהתרוקנה ומציעה לי את יין הבית, פרין צרפתי לבן מעולה, שמשמש בן לוויה מושלם לדגים - אחת ההתמחויות של יבנה מונטיפיורי. על הדרך היא גם פותרת לי את ההתלבטות איזה דג לבחור, בכך שהיא ממליצה על מנת היום – מוסר ים על קרם חצילים שחור. כעת ההתלבטות עוברת לבן שלי: ההמלצה על שוק אווז בתפוזים נראית לו כבדה מדי, והמבורגר קלאסי - שגרתי מדי, גם אם ברור מהרמה הכללית של יבנה מונטיפיורי שהוא יהיה באיכות טובה.

שגרתי, אתה אומר? הנה לך המבורגר "ג'אפאניז", שהוא וריאציה על המבורגר רק בצורה, אך מרכיביו וטעמיו שונים לגמרי: הלחמניות הן לחמניות שמרים מאודות, והבשר אינו קציצה אלא נתחוני בשר לחי בבישול ארוך, נימוחים וטובלים ברוטב עשיר. המנה מלווה בפטריות יפניות מוחמצות וברטבים ומיועדת להרכבה עצמית: בוצעים את הלחמניה, יוצקים לתוכה מהבשר עם הרוטב, מתבלים קצת ונהנים מכל ביס. התוספת המתבקשת היא כמובן צ'יפס, אבל אנחנו חמדנו דווקא גראטן תפוחי אדמה, שאמנם לא כל כך התחבר למנה אבל היה טעים מאד בפני עצמו.

אבל ככל שהמנה הזאת מיוחדת, השיחוק האמיתי הוא מנת הדג, והיא מהטובות שאכלתי: נתח של דג מוסר, לבן-עסיסי בפנים עם מעטפת פריכה מאד מבחוץ, נח על קרם חצילים שחור. הקרם עשוי חצילים קלויים שנטחנו על קליפתם ומכאן צבעם השחור וטעם הקלייה המודגש, שמעניק לבשר הדג העדין לווית טעם של עישון. האורז שנלווה למנה סופג גם הוא את הרוטב בשמחה.

לקינוח אנחנו שוב חוזרים אל הקלאסיקה הצרפתית במיטבה – מוס שוקולד, בהגשה מקורית בתוך צנצנת זכוכית. כמו כל מה שאכלנו הערב ביבנה מונטיפיורי, אנחנו מסכימים שהביצוע מושלם.