המשבעה

יום חמישי בחצות, סוף השבוע כבר כאן באופן רשמי, ואנחנו רוצות להשיל מעצמנו את תלאות השבוע שחלף. כבר אמרו חכמים שבנות רק רוצות לכייף... הלילה, המיקום היה המשבעה בהרצליה פיתוח. שיר כידן, חגיגה ישראלית במשבעה

יום חמישי בחצות, סוף השבוע כבר כאן באופן רשמי, ואנחנו רוצות להשיל מעצמנו את תלאות השבוע שחלף. כבר אמרו חכמים שבנות רק רוצות לכייף ואנחנו חיות את הקלישאה הזו בכל סוף שבוע במקום אחר. היום, או יותר נכון הלילה, המיקום היה המשבעה בהרצליה פיתוח. ערב ישראלי ים תיכוני משגע שם את יוצאי הביצה בכל ליל חמישי עם שירים ארץ ישראליים חדשים יותר או פחות. הגיל מגוון ונע בין עשרים וחמש לשבעים וחמש. אנחנו, איפה שהוא בין לבין, לא נגלה איפה.

הקצו לנו שולחן פנימי מבודד מעט, כזה שאפשר להשקיף ממנו על הקהל אבל לשמור ממנו מרחק. אנחנו דווקא מעדיפות להתמנגל ולכן מעבירות את עצמנו לבר של המשבעה. האווירה סוערת, מחשמלת, זמר הבית שר את להיטי הזמר הים תיכוני הפופולריים ביותר ומדרבן את הקהל הרוקד ושר יחד אתו. ממש הופעה בציבור.

שתינו ג'יימיסון ומרטיני ביאנקו וכרסמנו גרגירי חומוס חמימים ומתובלים וזיתים כבושים להנאתנו. אחרי כמה כוסות התחלתי לספר על החאפלות הים תיכוניות שאליהן הייתי מתפלחת בילדותי בעיר קטנה רחוקה מכאן, והצמחונית הקשיבה. מוסיקה ישראלית ואוכל תמיד היו החולשה שלי וכשהם באים יחד אני פשוט לא יכולה להתנגד. לא אז ולא עכשיו.

אנחנו באמת קצת רעבות. הצמחונית הזמינה פלטת ירקות מן הקיבוץ שהייתה בעצם צלחת ענקית עמוסת ירקות כמו לבבות דקל, פלפלים, גמבות, זיתים, עגבניות, מלפפון, גזר וצנונית. בהחלט ירקות שהולכים טוב עם האלכוהול הזורם כמים לכיווננו. אני הזמנתי פלטת טוגנים, ענקית גם היא, הכוללת את כל סוגי הפסטלים שאתם יכולים להעלות על דעתכם כגון משולשים ממולאים תפוחי אדמה, סיגרים עם בשר או עם תפוחי אדמה, קציצות בקר, נקניקיות ועוד. כל זה היה מעוטר בכרובית צלויה שאותה העברתי אחר כבוד לצלחת הצמחונית. הקריספיות המתפצפצת הייתה כל כך מעוררת תיאבון שאפילו הצמחונית לטשה עיניים בפסטלים שלי, אז ברוח החאפלות פתחתי פסטל אחר פסטל כדי לבדוק שאין סימן לנוכחות בשרית לטובתה.

בין פסטל אחד לאחר חולקו לקהל תופי מרים ורקדנית בטן קיפצה בקלילות מעל הבר וענטזה במקצועיות בין המבלים. כמו בחפלות בילדותי, השחילו הגברים שטרות כסף לחזייתה מלאת החרוזים והפייטים. שלא כמו בסרטים האמריקאיים, שבהם הגברים משחילים שטרות של דולרים בודדים, הגברים הישראלים היו יותר נדיבים והטיפים טיפסו מעשרים שקלים ומעלה. או אולי הסיבה נעוצה בכך שעשרים שקלים הוא השטר שערכו הוא הנמוך ביותר?

לקראת אמצע הלילה, האלכוהול כבר מזמן זורם בשטף, האווירה מכשפת והרוחות לוהטות. המוני המבלים רוקדים בהתלהבות ואפילו הברמנים של המשבעה ובעליה לא מצליחים להפסיק לרקוד לצלילי המוסיקה המחשמלת. אנחנו, שכבר שתינו כמה כוסות בינינו, מיהרנו למצוא מונית כל עוד אנחנו זוכרות את הכתובת שאליה אנחנו רוצות להגיע. לילה (או אולי בוקר?) טוב.