רוטשילד'ס קיטשן

"התחרות על תואר ההמבורגר הטוב בעיר היא קשה וצמודה, אבל זה של רוטשילד'ס קיטשן - שעשוי משייטל ומנתח קצבים ומוגש עם צ'יפס דקים, יעלה לשלב הגמר בלי צל של ספק..." מיה ואדם בר יוצאים בערב יום א' אל רוטשילד'ס קיטשן

מי יוצא מהבית ביום ראשון בערב? אף אחד כמעט. העייפות אחרי סוף השבוע, מלאות הבטן בעקבות ארוחות משפחתיות, ובכלל, הלם השיבה לשגרה, כל אלה הרגילו אותנו להימרח מול הטלוויזיה עד להירדמות. אז זהו, שטעות בידכם. יום ראשון הוא הזדמנות מצוינת להשיג שולחן במסעדה מבוקשת. מעבר לכך, העובדה שהמסעדה אינה מלאה ושאנשים לא עומדים בחוץ ומחכים לשולחנות שיתפנו מאפשרת לצוות – שמלכתחילה נבחר בקפידה והוכשר למשעי – לתת מעצמו יותר, בלי להתאמץ.

במה דברים אמורים? בראשון האחרון הגענו לרוטשילד'ס קיטשן – בראסרי מבוקש בשדרות רוטשילד. בחוץ ירד גשם ובפנים היה חמים ונעים. רוטשילד'ס קיטשן שוכנת בפינה שנודעה פעם כ"פינה המקוללת" – בגלל קצב תחלופה גבוה ובלתי סביר של מוסדות אכילה ושתייה שניסו את מזלם במיקום הכה אטרקטיבי של שדרות רוטשילד פינת מזא"ה. העובדה הזו אינה יותר מאשר קוריוז, כי כיום נראה שהפינה פשוט חיכתה ל"בחור הנכון", למוסד הראוי שיאייש אותה, ורוטשילד'ס קיטשן, עם עיצוב אירופי קלאסי, נדמית כאילו היא שוכנת כאן מאז סוף המאה ה-19, לא פחות.

מארחת ומלצרית פנו אלינו בחביבות והובילו אותנו לאחד השולחנות שמציצים לשדרה. שילבנו ידיים והבטנו עמוק זה בעיני האחר. סוף-סוף לבד, ללא בני משפחה וחברים, כנהוג בארוחות שישי או שבת. שקט. את האינטימיות שיצרנו לעצמנו חגגנו עם כוס יין: "ספיר" מסדרת אבני החושן (בלנד עשיר ואיכותי של יקב בנימינה) - לו, וכוס קברנה סוביניון, גם כן של בנימינה - לה.

את זמן העיון בתפריטים של רוטשילד'ס קיטשן ניצלנו כדי להתרשם מהעיצוב (ביסטרו אירופאי, אסתטי, פונקציונלי, חם ולא מפונפן) ומהמוזיקה (כזו שעושה נעים באוזן בלי לגנוב את ההצגה ובלי לגלוש לקלישאות של מעליות וסופרמרקטים).

התפריט של רוטשילד'ס קיטשן הוא מהסוג שנהוג לכנותו "תפריט מהודק" – 4-5 מנות מכל קטגוריה: ראשונות, ביניים, פסטות, בשר (ועוף) ודגים (ופירות ים). תפריט שכזה אומר – "אנחנו לא מתיימרים לדעת הכול ולעשות הכול, אבל את המעט שאנו עושים אנחנו עושים כמו שצריך." אם נוסיף לכך את העובדה שיש בתפריט כמה יציאות "נועזות" כמו לשון עגל (רצינו, אבל ויתרנו לטובת הטרטר בורי) וסלט מבוסס גזר וסלק צלויים (בחרנו ולא התאכזבנו), הרי שעולה תמונה של שף שבוטח במעשה ידיו.

מהמנות הראשונות כיכב באור נגוהות טרטר הבורי: מגדל מעשה מחשבת של קוביות בורי, עגבניות, בצל סגול ופיסטוקים (הברקה!) ברוטב קרם עגבניות ויוגורט. שילוב נשגב של טעמים, מרקמים וצבעים. הסלט שלידו התאים לאהבה שגילינו לאחרונה לסלק (מדהים כמה קשה להשתחרר מטראומות ילדות). הסלק והגזר הצלויים נחו על ערימה של עלי רוקט, והשתלבו נהדר עם קוביות פטה, אגוזי מלך ורוטב על בסיס וינגרט וסילאן.

לעיקריות בחרנו בהמבורגר "הכי טוב בעיר" (טבח עם ביטחון עצמי כבר אמרנו?). התחרות על תואר ההמבורגר הטוב בעיר היא קשה וצמודה, אבל זה של רוטשילד'ס - שעשוי משייטל ומנתח קצבים ומוגש עם צ'יפס דקים, יעלה לשלב הגמר בלי צל של ספק. מעבר לשולחן נהנתה היא מנתח סלמון, שנצלה מכל צדדיו, אך שמר על עסיסיותו ומיציו. הוא הוגש על תבשיל ארטישוק ירושלמי עם יוגורט בזיליקום. תענוג.

לאחרונות, בחרנו לפי עצת המלצרית היפהפייה של רוטשילד'ס קיטשן בעוגת גבינה אפויה עם רוטב פירות יער, שהייתה פשוט מעולה. קרמבל התפוחים ניצב לידו בגאון – מאפה של תפוחי עץ ירוקים, ובצק חמאה פירורים, שמוגשים חם עם גלידת וניל. איזה כיף לחיות.

צילום: דרור כץ